🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
השיעור נמסר בערב שבת פרשת קדושים, לאחר סיפור מרגש ששמעו בו יום קודם לכן, ממש כמעשה ניסים: שני מספרים שונים, בלי קשר ביניהם, סיפרו על הרב שרבני זכר צדיק לברכה — יהודי שהחזיק מעל שלושים שנה במחלה קשה, ובכל זאת חי בשמחה מתמדת, רואה תמיד את הטוב שבכל דבר ובכל אדם.
הרב שרבני חלה במחלת השרירים והחזיק כשלושים שנה — תקופה ארוכה בהרבה מהממוצע במחלה כזו — וכל מי שהכיר אותו סיפר על אותו דבר בדיוק: הוא היה רואה תמיד את החצי המלא, מעריך כל דבר, רואה את מעלת הזולת. שני אנשים, בלי קשר, הרגישו צורך לספר בדיוק על אותה מידה שלו. וזה עצמו נקודת המוצא לשיעור: איך רואים את הטוב, ומה זה עושה לנו.
פרק אישנו פסוק נפלא: "וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים כג, ו). אומרים דבר נפלא בשם האריז"ל: הקדוש ברוך הוא רמז לנו בפסוק הזה כיצד הוא הופך את ה"קללה" ל"ברכה". איך? "וַיַּהֲפֹךְ" — קח את המילה קְלָלָה, הפוך את אותיותיה, ותבין איך הקללה נהפכת לברכה.
"וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ"דברים כג, ו
המילה "קללה" כתובה קל-לל. הפוך אותה — יוצא: הלל-ק. ומה משמעות "ק"? מספר מאה, בגימטרייה. הרמז: על ידי שאדם מְהַלֵּל את הקדוש ברוך הוא מאה פעמים ביום — מודה ומשבח אותו — כל הקללות נהפכות לברכות. כל הצרות, כל היסורים, כל המחלות — הכל נהפך לברכה. וכן מובא בבעל הטורים, שהמילה "שמונים" — כפי שנרמז שם — עולה בגימטרייה מאה, ללמד שמי שמודה לקדוש ברוך הוא כראוי, הרי זה כאילו בירך מאה ברכות ביום. וכך מובא גם בתוספות בעל התוספות. העיקר לדעת: "וַיַּהֲפֹךְ ה'" — איך הוא הופך? על ידי שמודים לקדוש ברוך הוא.
וזהו בדיוק מה שראינו אצל הרב שרבני: על ידי שאדם רואה את החסד — רואה תמיד את הטוב שבבריאה, את היופי ואת החסדים שהקדוש ברוך הוא עושה עמו — הוא זוכה ממש להעריך את החיים, ואפילו הקושי הגדול ביותר מתהפך אצלו לחיים של שמחה. ורואים מכאן דבר נפלא: על ידי הודיה, על ידי שאדם רואה את החסד שבחייו, הוא יכול ממש לחיות אחרת.
גם בפרשת השבוע עצמה, פרשת קדושים, מופיע רמז לחשיבות ההודיה: "וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'" (ויקרא יט, כד). שלוש שנים היה הפרי "ערלה", ובשנה הרביעית — קודש הילולים, מודים ומהללים.
"וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'"ויקרא יט, כד
ומובא מדרש תנחומה, פרשת עקב: "ילמדנו רבנו: מניין לברך על המזון? שנאמר: 'וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ'". הרי לברך לאחריו. מנין שמברכים גם לפניו? שנה רבי חייא בשם רבי עקיבא: "קֹדֶשׁ הִלּוּלִים" — מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו: הילולים — פעמיים, מהללים את הקדוש ברוך הוא. אמר הקדוש ברוך הוא: "כשם שאני זקוק להוריד גשמים ולהשיב רוחות ולהוריד טללים — אף אתה זקוק לברכני".
"קֹדֶשׁ הִלּוּלִים — מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו... כשם שאני זקוק להוריד גשמים ולהשיב רוחות — אף אתה זקוק לברכני"מדרש תנחומה, פרשת עקב
וזה הולך בקנה אחד עם היסוד שראינו: "לַה' הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה". אם אנחנו מודים ומהללים את הקדוש ברוך הוא — הוא מביא ישועות.
יש בפרשת קדושים מצווה שהלל הזקן אמר עליה שהיא כל התורה כולה. בא הגר להלל, ואמר לו: "למדני את כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת". אמר לו הלל: "דעלך סני לחברך לא תעביד" — מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך — "זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור" (המשך למד).
"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, אֲנִי ה'"ויקרא יט, יח
ונשאלת השאלה: יהודי יקר שאל את הרב, "תגיד לי, איך זוכים לקיים 'ואהבת לרעך כמוך'? מה עושים בפועל?" והתשובה: הדרך להגיע למצווה הזו היא לראות את הטוב והיופי שיש בזולת. להסתכל על הדברים הטובים שיש בו, ולהתמקד בהם. על ידי כך זוכים לקיים "ואהבת לרעך כמוך".
וכך מפורש ברמב"ם, הלכות דעות, פרק ו הלכה ג: "מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ'". והרמב"ם מפרט דווקא דבר אחד: שהמצווה הזו צריכה להתקיים ב"קום ועשה" — לא רק להימנע מלהרע, לא לחרפו, לא להתנהג בכבוד עצמו, אלא לעשות באופן פעיל: לספר תמיד בשבחו של הזולת, לחפש ולראות תמיד את המעלות שיש בו.
בדיוק זה מה שאנו עוסקים בו תמיד בקו ההודיה להשם: לראות את הטוב שבבריאה, ולראות את הטוב שבכל אדם. ולא לחינם אמר הלל שזו "כל התורה כולה" — כל מי ששואל את עצמו, כבר עמד על השאלה הזו: למה זו כל התורה כולה? הרי זו רק מצווה אחת בין בין אדם לחברו!
אלא דבר פשוט: אם אדם מתרגל לראות את הטוב שבזולת, הוא מתרגל גם לראות את הטוב שבבריאה כולה — וממילא מתמלא באהבת השם, ויש לו את כל התורה כולה. לראות את הטוב שבזולת גורם לראות את הטוב שבעולם, וזה גורם לאהוב את הקדוש ברוך הוא ולאהוב את הזולת גם יחד — וזוהי, ממש, כל התורה כולה.
באמצע דרשה בסעודת שבע ברכות, שם אחד המסובים לב אל החתן — לפתע הבחין שנפלו לו מפתחות החדר של בני הזוג. החתן, שלא רצה להפריע לדרשה, המתין בסבלנות עד סופה. לאחר מכן, בשמחת הרגע, שכח מכל העניין — ורק אחרי ברכת המזון, כשרצה ללכת עם הכלה לחדרם, נזכר פתאום: אין לו מפתח.
אוי ואבוי, איזה מצב לא נעים — חתן וכלה, ממש בתחילת דרכם, וכבר "אין מפתחות". חיפשו, חיפשו — הלכו הנה ושם, חיפשו בכל מקום — ולא מצאו כלום.
לפתע נזכר אחד מהעורכים בילד קטן שהסתובב שם קודם, ידוע כמי שאוהב מאוד מפתחות ותמיד מתעניין בהם. "יש הרבה סיכויים שהמפתחות אצלו", חשבו. הלכו וחיפשו אותו בגן הציבורי הסמוך. וכשמצאו אותו — ראו שאכן המפתחות אצלו, בכיסו.
עכשיו הייתה בחירה: אפשר היה לגעור בו, "למה לקחת?" — אבל במקום זה, ניגש אליו המבוגר ואמר בחיוך: "או, ידעתי שאתה תמצא! אתה תמיד מוצא. בוא, תביא את זה לחתן ולכלה — כמה הם ישמחו!" הילד, בגאווה גדולה, לקח את המפתחות בעצמו והושיט אותם לחתן ולכלה, שקיבלו אותם בשמחה ובחיוך.
ומאז, מספרים, כל פעם שאבד משהו בבית — היה אבא אומר לאותו ילד: "אתה תמיד מוצא, לך תמצא את זה". וכך, במקום להפוך את הילד לחשוד, הוא הפך אותו לאדם חיובי — לילד שמוצא תמיד, במקום ילד שלוקח.
וזה בדיוק אותו יסוד: לחפש ולמצוא את הטוב באדם, במקום להתמקד ברע. מבט אחד יכול להפוך "פושע" ל"מוצא" — ולעצב מחדש את דמותו של האדם, בעיני עצמו ובעיני הסובבים אותו.
יהי רצון שנזכה כולנו לראות כל אחד את מעלת חברנו, לראות את הטוב שבכל אדם — ומזה נעלה ונתעלה לראות את הטוב שבבריאה כולה, את הטוב והיופי שברא השם. נזכה לאהוב איש את רעהו, ולקיים "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ".