🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
שימו לב לתופעה מעניינת בפרשות אחרי מות וקדושים: לאחר כמעט כל מצווה חוזרת התורה ומכריזה "אֲנִי ה'" או "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" — עשרות פעמים, בגימטריה מדויקת של שם הוי"ה. מפרשים רבים, וביניהם רש"י, אור החיים הקדוש והאבן עזרא, נותנים לכך כמה טעמים. השיעור הבא מגלה טעם נוסף, הקושר את החזרה המופלאה הזאת ישירות למידת ההודיה.
בפרשות אחרי מות וקדושים חוזרת התורה על המילים "אֲנִי ה'" קרוב לעשרים ושש פעם — כמניין שם הוי"ה ברוך הוא. אחרי מצוות קלות, ואחרי מצוות קשות במיוחד כמו איסורי עריות ואיסור הונאה, מכריזה התורה שוב ושוב: "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם". גם בפרשות הבאות — אמור, בהר, בחוקותי — ממשיכה התורה באותו דפוס. מפרשי המקרא הראשונים דנו ארוכות בטעם החזרה הזאת. הביאור שיובא כאן נוגע במיוחד למידת ההודיה.
אמירת "אֲנִי ה'" מטרתה שנזכור, לפני כל מצווה ולפני כל ניסיון, מי בעצם המצווה אותנו: לא פחות ולא יותר — הקדוש ברוך הוא בעצמו. מי בורא את כל העולמות? מי נותן לך בכל רגע את האוויר לנשימה, את הבריאות, את היכולת ללכת, לדבר, להניח תפילין, להתעטף בטלית? הכל, ממש הכל, מגיע ממנו. וכאשר אדם זוכר שהמצווה עליו הוא מלך מלכי המלכים בעצמו, קל לו הרבה יותר להתגבר על היצר ועל קשיי החיים — כי הוא נזכר במי שהוא עומד לפניו.
ומה העצה המעשית לכך? "אֲנִי ה'" רומז גם לכלל הגדול בתורה שממנו פותח השולחן ערוך עצמו: "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד". כאשר אדם חי עם ההכרה הזאת — שה' נמצא לנגד עיניו תמיד — הוא זוכה כבר בעולם הזה להיות מ"בני העולם הבא", כמו שממשיך הפסוק "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם... כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי", דבוקים בו יתברך וחיים חיים רוחניים.
נסו לדמיין: אילו איזה אדם גדול ומיוחד — אפילו רבי שמעון בר יוחאי, אליהו הנביא, או משה רבנו עצמו — היה מבקש מכם לעשות משהו למענו, האם הייתם מתלבטים? ודאי הייתם רצים בשמחה ובזריזות למלא את בקשתו, נרגשים על עצם הזכות שביקש דווקא מכם. אם כן, על אחת כמה וכמה, כשמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא עצמו הוא המצווה — כמה שמחה ראוי שנרגיש בקיום המצווה! וכשחיים כך, מבינים שעצם קיום המצווה, בלי שום ציפייה לשכר נוסף, כבר הוא הזכות והשכר עצמו — "שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה". וכל פעם שאדם זוכה לקיים מצווה, ראוי שיאמר: "תודה רבה, ריבונו של עולם, שזיכית אותי לעמוד לפניך, שנתת לי את הכוח והאפשרות לקיים את המצווה הזאת". מי שחי כך, מרגיש הכרת טוב עצומה לה', וממילא קל לו הרבה יותר לקיים את המצוות מתוך שמחה אמיתית.