🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
בחוברת "מזמור לתודה עם ביאורי חכמי ישראל" מובאים דברי הרב חיים קניבסקי זצ"ל על שאלות עדינות בענייני קורבן תודה, שתשובתם מוסיפה הבנה עמוקה במהות ההודיה — הן במקדש, והן בתפילתנו כיום.
שאלה: מובא במדרש על פרשת צו: "לֶעָתִיד לָבוֹא כָּל הַתְּפִלּוֹת בְּטֵלוֹת, וְקָרְבַּן תּוֹדָה אֵינוֹ בָּטֵל" — דורש זאת המדרש מכך שבקורבן תודה נאמר "אֲשֶׁר יַקְרִיב אִישׁ" בלשון עתיד, מה שלא נאמר בשום קורבן אחר. שואל הרב חיים קניבסקי: וכי באמת לא יהיה כלום טוב לעתיד לבוא? הרי הרמב"ם כותב שכל זמן שמלכות ישראל לא תחזור, לא ישתנה במציאות שום דבר, מלבד שתהיה מלכות בישראל — וכלשון חז"ל: "אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד"?
תשובת הרב חיים קניבסקי: מה שנאמר שרק קורבן תודה יישאר, אין הכוונה לימות המשיח בתחילתם, אלא לתקופה מאוחרת יותר — תקופת תחיית המתים. בימות המשיח עצמם, כפי שמלמד הרמב"ם, ימשיך העולם להתנהל כרגיל, פרט לשעבוד המלכויות שיתבטל; רק בתקופה המאוחרת יותר, של תחיית המתים, יתבטלו שאר הקורבנות והתפילות, וקורבן תודה יישאר.
שאלה: מובא בהלכה שלא אומרים "מזמור לתודה" בערב פסח ולא בכל חול המועד פסח, שכן קורבן תודה כלל היה חמץ, שאין ניתן להקריבו בפסח. שואל הרב חיים קניבסקי: והרי אמרו חז"ל "כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת חַטָּאת כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת" — "כָּל הָעוֹסֵק בְּקָרְבַּן תּוֹדָה כְּאִלּוּ הִקְרִיב תּוֹדָה". אם כן, כשם שאין אומרים מזמור לתודה בפסח, שמא גם אסור ללמוד את הלכות קורבן תודה בפסח, שהרי כאילו הקריב אותו?
תשובת הרב חיים קניבסקי: "מה פתאום! זה לא דומה כלל". וכי מי שלומד הלכות חמץ בפסח עשה עבירה, כאילו החמיץ בפסח ממש? "כָּל הָעוֹסֵק בְּתוֹרַת חַטָּאת כְּאִלּוּ הִקְרִיב חַטָּאת" אינו מדבר על מעשה אסור, אלא על מעלה — כמו מי שכביכול "רָצַח" בלימוד הלכות רוצח, שאין הכוונה שעשה מעשה, אלא רק שיש בלימוד מעלה מקבילה. ומה בכלל הבעיה במזמור לתודה? מסביר הרב חיים קניבסקי: בתפילה אומרים מזמור לתודה בכוונה להשלים, במקום הקורבן שהיה קיים בזמן בית המקדש, את מה שהיה חסר — שהתפילה "משלימה" את הקורבן. לכן בחג הפסח, שלא הקריבו בו קורבן תודה כלל, אין עניין להשלים אותו. אבל לימוד הלכות הקורבן הוא לימוד כללי, משום שרוצים וחייבים ללמוד תורה, ורק שיש בלימוד זה גם מעלה כאילו הקריב — אין בזה שום בעיה. למדנו דבר נפלא: אין שום מניעה מלומר "תודה" או ללמוד הלכות קורבן תודה בכל ימי חג הפסח וכדומה — רק בתפילה, שמזמור לתודה בא במקום הקורבן עצמו, אין אומרים אותו כשלא הקריבוהו.
שאלה: בתפילה מודים אנו לה' על אברים ואיברים שונים — אך היכן מודים אנו במפורש על השמיעה ועל הדיבור? אדם ללא שיניים, כולם יודעים ורואים איך מדבר; מי שלא רואה — כולם רואים ומבינים כמה הוא לא נהנה מכל יופי העולם. אבל שמיעה ודיבור — לא תמיד ניכרים בהם החסרונות. איפה מודים על מתנות אלה בתפילה?
אמר מישהו: אולי בברכת "אֱלֹקַי נְשָׁמָה" שאנו מודים לה' על הנשמה, ומובא בתרגום על "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים" — "וְיִהְוֵי בְּאָדָם לְרוּחַ מְמַלְּלָא" — שהנשמה היא כוח הדיבור.
ניגשו בחורים ושאלו את הרב חיים קניבסקי על כך. תשובתו: "בִּרְכַּת 'אַתָּה חוֹנֵן' — הרי חרש וקטן פטורים ממנה, ושניהם יחד". מדוע? כי אדם חרש הוא חסר דעת — מי שלא שומע, אין לו דעת, ולכן פטור מברכת "אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת". ממילא, כאשר אנו מודים לקדוש ברוך הוא בברכת "חונן הדעת", אנו מודים גם על הדיבור ועל השמיעה — שכן על ידי ששומעים ומדברים, יש לנו דעת. זו התשובה, לפי הרב חיים קניבסקי, לשאלה על היכן מודים בתפילה על מתנת השמיעה והדיבור.
אלה מן הדברים הנפלאים המובאים בחוברת "מזמור לתודה" בביאורי חכמי ישראל, ובכללם דברי הגאון רבי חיים קניבסקי זצ"ל — שכל שאלה קטנה שנשאלה על ענייני קורבן תודה והודיה, נענתה תשובה שמעמיקה בהבנת מהות ההודיה עצמה. יהי רצון שנזכה בקרוב ממש להקריב קורבן תודה בבית המקדש.