עם זו יצרתי לי – תהילתי יספרו

למה נבראו ישראל, למה נעשו ניסי מצרים, ועל מה כביכול "יושב" הקדוש ברוך הוא
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעורים המקוריים בקול הלשון: פרק א – ערב שבת ויקרא

🎬 לצפייה בשיעור של פרק ב (נר ראשון של חנוכה) ביוטיוב: לחצו כאן

לחץ כדי להתחיל האזנה, או לחץ על כל פסקה כדי להתחיל להקריא ממנה
1.0×
גודל טקסט: 100%

📑 תוכן העניינים

הקדמה

בשבת פרשת ויקרא קוראים בהפטרה את הפסוק "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא). פסוק קצר, ובו כל תכלית הבריאה של עם ישראל: נבראנו כדי לספר את שבחו של הבורא.

בספר זה שני שיעורים שנאמרו על אותו פסוק בשני זמנים שונים: האחד בערב שבת פרשת ויקרא, סמוך לפסח, והשני בנר ראשון של חנוכה. מפני שהם עוסקים באותו יסוד ממש, הם אוחדו לספר אחד בשני פרקים.

שאלות הספר: מה מוסיף רש"י בפסוק? מה בא קודם, הנס או הסיפור עליו? מה תפקידו של הדור האחרון? ועל מה "יושב" הקדוש ברוך הוא?

פרק א

הנס נעשה בשביל הסיפור

📖 בפרק זה:

"למען תהילתי" – מטרת עם ישראל

"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" (ישעיהו מג, כא)

רש"י מוסיף על הפסוק מילה אחת, וזו מילה חשובה מאוד: "לְמַעַן תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ". הקדוש ברוך הוא יצר את עם ישראל כדי שיספרו את תהילתו. זו אינה עוד מעלה מן המעלות, אלא המטרה עצמה שלשמה נבראנו.

לכן כל סיפור של חסד ה', כל הודיה וכל פרסום של ישועה, אינם תוספת לעבודת ה'. הם קיום של מה שבשבילו נוצר העם כולו.

"למען תספר באזני בנך" – הסדר ההפוך

"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'" (שמות י, ב)

לפני מכת ארבה התורה מגלה מה התכלית של הניסים. המחשבה הפשוטה היא שקודם היו ניסים, ומפני שהיו, צריך לספר אותם. אבל הפסוק מלמד שההפך הוא הנכון: מצוות סיפור יציאת מצרים היא הסיבה שבגללה ולמענה נעשו ניסי מצרים. הניסים נעשו כדי שיספרו אותם.

וזה מקור נפלא לדבר שרואים בחוש: אדם שמקבל על עצמו שאם יקרה לו נס, הוא יספר אותו ברבים, זו סיבה גדולה שהקדוש ברוך הוא יעשה לו ניסים ונפלאות. כשהסיפור מוכן, הנס בא.

ובימים שלפני פסח, כשמתכוננים לליל הסדר, זה הזמן להבין את המעלה העצומה של סיפור נפלאות ה', ואת הכוח שיש בה לזכות לישועה.

"ועם נברא יהלל יה" – תפקיד הדור האחרון

"תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן, וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ" (תהלים קב, יט)

הפסוק מגלה מה יהיה תפקידו של הדור האחרון: "עם נברא", עם חדש, שתפקידו להלל את ה'. לכן לא במקרה מתרבים בדורנו הספרים, השיעורים והסיפורים בנושא ההודיה. זה ממש תפקיד הדור: להתבונן בחסדי הבורא שממלאים אותנו.

ולפעמים כואב לשמוע אנשים אומרים שבדורנו יש צרות. אילו היו מודים, לא היה צורך לעורר את האדם בדרך של קושי. אדם שמתעורר מתוך הניסים והנפלאות שהבורא עושה עמו, יש לו המון הודיות, וממילא המון ישועות.

"עד שיבלו שפתותיכם"

"וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי" (מלאכי ג, י)

באחת הפעמים סיפרו לרב על "בעיה טכנית" בקו ההודיה: יש כל כך הרבה סיפורי ישועות, עד שלא מספיקים להכניס את כולם. אמר לו אחד: הנה אתה רואה בעיניך את הפסוק "והריקותי לכם ברכה עד בלי די", שדרשו חז"ל: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

כשמספרים את חסדי ה', הם מתרבים עד שכבר לא עומדים בעומס. זה עצמו סימן כמה הקדוש ברוך הוא אוהב את ההודיה.

ב ואתה קדוש יושב תהילות ישראל
✡
פרק ב

ואתה קדוש יושב תהילות ישראל

📖 בפרק זה:

"כי תהילתנו אתה"

בנר ראשון של חנוכה חזר הרב לאותו פסוק: "עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו". כל מה שהקדוש ברוך הוא יצר וברא את עם ישראל, הכל כדי שיספרו בשבחו, יפרטו כל דבר ודבר שנתן להם ועשה עמהם, ובזה מתגדל כבוד שמו.

וכך גם בתפילה. בברכת הרפואה איננו אומרים "רפאנו כדי שנהיה בריאים", ואפילו לא "כדי שנעבוד אותך ונלמד את תורתך". אנחנו אומרים: "רְפָאֵנוּ ה' וְנֵרָפֵא... כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה" – כדי שנשבח אותך. זו המטרה העיקרית שלשמה ברא ה' את עם ישראל.

כמובן, גם לימוד התורה וקיום המצוות מביאים את האדם להתבוננות, עד שהוא כולו שמח, מודה ומשורר לה'.

על מה "יושב" הקדוש ברוך הוא

"וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל" (תהלים כב, ד)

מה פירוש "יושב תהילות ישראל"? אנשים אומרים: פלוני "יושב" על מיליונים, פלוני "יושב" על דירות רבות. כל אחד "יושב" על משהו. ועל מה כביכול "יושב" הקדוש ברוך הוא? הוא אינו צריך את העולם הזה, ואינו צריך גם אותנו. אנחנו לא עושים לו שום טובה.

ובכל זאת אומר דוד המלך: על "תהילות ישראל" הוא יושב. זה עיקר הנחת רוח שיש לו מבריאתנו: שבניו יושבים ומשבחים אותו.

כמו אבא שיש לו ילד קטן שעוד בקושי מדבר. כשהוא שומע אותו אומר "תודה" בלשון שלו, עם כל השיבושים, איזו שמחה והנאה יש לו! כך כביכול הנחת רוח שיש לה' כשבניו מודים לו.

"ישיבה" לשון עכבה

ואפשר לפרש גם כך: מצינו ברש"י ש"ישיבה" היא לשון עכבה. אין הכוונה דווקא לישיבה ולא לעמידה, אלא למי שמתעכב במקום מסוים זמן ממושך.

לפי זה, "יושב תהילות ישראל" פירושו שהקדוש ברוך הוא כביכול מתעכב ומצפה לשמוע את תהילות ישראל. כל אחד יכול להגיד תודה. השאלה היא איך הוא אומר אותה: באיזו צורה, וכמה הוא מפרט את כל הדברים שה' נותן לו ועושה עמו. ויש בזה המון המון פרטים.

ימי החנוכה – ימים של פירוט

ימי החנוכה נתייחדו להודיה ולהלל. בתפילה ובברכת המזון מוסיפים "על הניסים", ובתפילה אומרים גם הלל. שני הדברים הם כולם שבח והודיה לה'.

ובכלל, כל יהודי פותח את יומו בהודיה: "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ". ושמו "יהודי" הוא מלשון הודאה. אי אפשר לתאר ולספר את כל החסדים, ואפילו להתחיל אי אפשר. לכן לפחות בנוסח שתיקנו לנו חז"ל – במודים, בהלל ובעל הניסים – נתבונן ונאמר לה' בשמחה רבה.

כתוב בספרים שכשישראל מספרים את שבחו של ה', זה מעורר חסדים גדולים מלמעלה ומביא ישועות לפרט ולכלל.

יהי רצון שנזכה תמיד להודות לה' בשמחה ובזמרה, להתבונן בדברים הטובים והנפלאים שהוא שולח לנו, ולהודות כולנו יחד בשיר חדש בגאולה השלמה.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. ישעיהו מג, כא – "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו", ופירוש רש"י שם ("למען תהילתי")
  2. שמות י, ב – "ולמען תספר באזני בנך"
  3. תהלים קב, יט – "תכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה"
  4. מלאכי ג, י – "והריקותי לכם ברכה עד בלי די"
  5. ירמיהו יז, יד – "רפאני ה' וארפא... כי תהלתי אתה" (ומשם נוסח ברכת רפאנו)
  6. תהלים כב, ד – "ואתה קדוש יושב תהלות ישראל"
▲
📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה
סיכום השיעור: עם זו יצרתי לי – תהילתי יספרו