כותב החידושי הרי"ם, כמובא בספר "מאתיים צופים": שבת שירה גבוהה אפילו משביעי של פסח, יום קריעת ים סוף עצמו! כיצד יכולה שבת, שבה רק קוראים על הנס, להיות גבוהה מהיום שבו אירע הנס בפועל?
מבאר החידושי הרי"ם: בכל דבר קדוש יש שלוש מדרגות — עולם, שנה, נפש. נס קריעת ים סוף יש בו "עולם" — המקום שבו קרה הנס בפועל; ויש בו "שנה" — התאריך, שביעי של פסח, שבו קרה הנס מדי שנה. אך יש בו גם "נפש" — והדרגה הזו מתגלה דווקא בשבת שירה, כשכל עם ישראל קוראים יחד בתורה על קריעת ים סוף, ו"יִשְׂרָאֵל וְאוֹרַיְתָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַד" — עם ישראל, התורה, והקדוש ברוך הוא, הם דבר אחד. אז מתגלה הנס במדרגת הנפש — בעומק נפשו של כל אחד ואחד — וזו הדרגה הגבוהה ביותר שיכולה להיות.
🕯️ הגביהו את שולי בגדיהם
מסופר בספר "מעשיך" על רבי נחום מנדל מרימינוב, שהיה שר בשבת שירה בהתלהבות עצומה, וכשהגיע עם חסידיו לשירת הים, הגיעה ההתלהבות לשיא כזה שהחסידים הרגישו שהם ממש עוברים על שפת הים, והגביהו את שולי בגדיהם שלא ירטבו מהמים. וכן מסופר על רבי שמעלקא, שנסע פעם עם תלמידו לביטול גזרה קשה, ובעת הפשרת קרח שבנהר, כשלא ניתן היה לעבור בשום ספינה, לקח סירה קטנה, עמד עם תלמידו, והתחיל להגיד את שירת הים — והתלמיד עונה אחריו מילה במילה — והסירה הקטנה עברה בחוזק בין גלי הכפור, בלי שום מכשול, לעבר הנהר. ראו זאת אנשי העיר והתפעלו, והדבר הגיע עד חצר המלך, שביטל מיד את הגזירה.
ומבאר החוזה מלובלין רמז נפלא בפסוק "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" — לשון עתיד, לא "אז שר". הרמז: פעמיים בשנה, בכל שבת שירה, יורד משה רבנו יחד עם כל הדור דעה, אהרן ומרים, ושר עם כל עם ישראל את השירה — ומשפיע עליהם את כל ההשפעות שהם צריכים. וזה נרמז גם במשנה על "כל בעלי השיר יוצאים בשיר... וטובלים בשיר" — טובלים בנהר דינור לפני שעולים למעלה לשיר עם עם ישראל בשבת שירה.
אומר הזוהר הקדוש בפרשת בא: כל השבחים בעולם, שנאמרו ושעתידים להיאמר, כלולים בשירת הים — היא השבח הכי גדול שבעולם. וכותב הבית אהרן מקרלין: "כָּל הַגְּאֻלּוֹת וְכָל הָעִנְיָנִים שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם נִכְלָלִים בְּשִׁירַת הַיָּם, וְאִם יֹאמַר הָאָדָם אֶת שִׁירַת הַיָּם בְּכָל לֵב וּבִמְסִירוּת נֶפֶשׁ, כָּל אֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, יִתֻּקַּן כָּל עִנְיָנָיו בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ". וזה בתנאי שאומרים אותה בשמחה רבה, כפי שאמרוה כל ישראל בפעם הראשונה כשיצאו ממצרים, ומצייר בדעתו כאילו עומד עכשיו ביבשה בתוך הים, המצרים טובעים.
ומבארים בספרים הקדושים סגולות לאמירת שירת הים בכוונה: להינצל משערות, לטהרת המחשבה, ולזמר את הרצים ולכרות את החוקים העליונים. וכל זה כי השירה מעוררת מחדש את הנס שהיה אז — מעוררת את החסדים שהיו אז, כאילו הם קורים עכשיו ממש.
🕯️ הגידול שנעלם
מסופר על יהודי שנכדתו חלתה במחלה קשה, וקיבל על עצמו לומר את ברכת "אשר יצר" בכוונה שלמה, מילה במילה, מודה לה' באמת תמיד. הרופאים בדקו את הנכדה, שהייתה לה גידול קטן בגודל מסוים, וראו שלאט לאט הגידול הולך ונעלם. אמרו לבנו: "אתה משוחד עם הנכדה?" — כלומר, איך זה קרה? הבן ענה שהכול בזכות שקיבל על עצמו לברך "אשר יצר" בכוונה. מבארים בספרים הקדושים על הפסוק "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ... כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ" — שהמברך בכוונה את הברכות, בפרט ברכת המזון וברכות הנהנין, מתקיים בו הבטחה זו — אף אם חלילה חולה במחלה, מובטח לו שיתרפא, בכוחן של ברכות בכוונה.
ומבאר בית הלוי: "הַשִּׁיר עַל הַשֵּׁם כִּי גָאֹה גָּאָה" — עם ישראל הודו לה' גם על עצם היותם בגלות מצרים, שכן ראו והבינו שכל מה שעבר עליהם היה כדי לזכך אותם ולנקותם, ולהכינם לקבלת התורה. וזהו סוד "מַשֶּׁה יָדוֹ" — יד משה מסמלת את האמונה, ההסתכלות על חסדי ה' תמיד; וכל כוחו של עמלק הוא רק כאשר אדם שוכח את החסדים שה' עושה עמו. יהי רצון שנזכה תמיד לזכור את חסדי ה' הגלויים והנסתרים, ולהודות עליהם בשבת שירה ובכל עת.