🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
טו בשבט, השווה במעלתו, לדברי האר"י הקדוש, לטו באב — שניהם ארבעים וחמישה יום קודם ראש השנה או קודם ניסן — הוא יום שבו מתחילים העצים בארץ ישראל לפרוח, החל בשקדיה. באותה תקופה גם חלה שבת שירה. מה הקשר, ומה תפקידנו ביום גדול וקדוש זה?
מובא בספרים: ביום זה מתקנים את חטא אדם הראשון. מה הייתה עבודתו של אדם בגן עדן? "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" — ומצווה ה' עליו: "מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל" — מצווה לאכול. מה פירוש מצווה שכזו?
מובן לנו לרוב ניסיון של קושי — צרה, ואדם מקבל אותה באהבה. אך יש גם "ניסיונות גן עדן": הקדוש ברוך הוא מביא לאדם שפע, ברכה, הצלחה, סייעתא דשמיא בלי גבול. והשאלה — האם האדם, מכוח השפע הזה, יודע להמשיך הלאה ולאהוב את ה' יותר ויותר, להתקרב יותר ויותר, או שהוא רק עסוק ומחפש עוד ועוד הנאות, בלי להתעמק לרגע מי נתן לו את הכול. זהו תפקידם של "ניסיונות האושר" — וכך כותב הרמב"ן במפורש שיש ניסיונות של אושר, לא רק של קושי.
🕯️ למה בני אדם סובלים
מסופר על בחורה שחיפשה שידוך שנים רבות, ובאה בחנוכה לרבי יעקב גלינסקי לשאול: "רבי, מה יהיה? למה אני לא מוצאת? כולם מוצאים, גם אני רוצה להודות ולהלל, איך זוכים?" ענה לה: יסוד גדול, מדוע בדרך כלל בני אדם סובלים? כי בני אדם יודעים להתקרב לבורא עולם רק כשצר להם — כשאין להם, הם מתחילים לבכות, להתחנן, לשפר את מעשיהם, לחשוב כיצד להתקרב. לעומת זאת מעטים מאוד בני האדם שהקדוש ברוך הוא נותן להם שפע וברכה, וככל שיש להם יותר ברכה, כך הם חושבים כיצד להתקרב לבורא עולם. אם תדעי לקבל את עצמך, לחשוב ולהתבונן איך תצמחי מכוח השפע הטוב — אז ודאי יוכל הקדוש ברוך הוא לתת לך שפע ברכה רבה.
וזהו תפקיד האדם שהיה בגן עדן, וזהו תפקידנו בטו בשבט — יום שבו צומחים הפירות בברכה גדולה, בלי מאמץ מיוחד מצד האדם. ומבואר שיש בזה שלוש מצוות עשה מהתורה שאפשר לקיימן באכילת פירות היום הזה.
באכילת פירות טו בשבט, ניתן לקיים שלוש מצוות עשה מהתורה. הראשונה: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" — מצווים אנו להשתמש בכל מה שנמצא בעולם כדי להעצים את רגשי אהבת ה' שלנו. השנייה: מצווה להתבונן בגדלות ה', כמובא ברבנו יונה, שנאמר "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים" — מצווה מהתורה להתבונן בטוב ה'. השלישית: כמובא בכוזרי, יש מצווה מהתורה לשים לב למתנות הרבות שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, ולחוש את השמחה המתלווה אליהן — "וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ".
ומעניין לעמוד על הבדל אחד בין תפוח עץ לתפוח אדמה. תפוח עץ הוא אחד הפירות היפים ביותר — צבעים, מבנה וצורה מיוחדים; תפוח אדמה — פשוט, לבן, ללא צבע מיוחד. הטעם: תפוח האדמה אינו ראוי לאכילה לפני שמבשלים אותו, ולכן אין לו צבע יפה שיעורר את האדם לאכלו כשהוא גולמי. לעומתו, תפוח העץ מוכן לאכילה, ולכן צבעו יפה, מעורר לאכילה מיד. במחשבה נוספת: בגן עדן, כפי שכתוב, "וַיַּצְמַח ה' אֱלֹקִים כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל" — לא מוזכרים ירקות, רק עצים. יש בזה עומק, אך אפשר לומר: העצים שיש לנו עד היום עדיין נושאים בהם משהו מ"עניין גן עדן" — לכן דווקא בפירות ניתן להתבונן בהרבה חסדי ה', יותר משאר הירקות: יפים, טובים למאכל, נעימים לבן אדם, ועוד מעלות רבות.
וכותב בעל "דברי חיים" (מחבר סידורו של שבת), במאמרו על מעלות ארץ ישראל בפרשת עקב: התורה מספרת את מעלות ארץ ישראל — "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה... אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם" — ומסיימת במעלה הגדולה ביותר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ". כשאוכלים תבואת ארץ ישראל, מתעורר בכך חשק, תאווה ורצון להודות ולברך לחי כל העולמים — וזוהי המעלה הגדולה ביותר שבארץ ישראל, שהפירות מעוררים את האדם להלל ולהודות למלך מלכי המלכים.
יהי רצון שנזכה כולנו שהפירות שאנו אוכלים ביום טו בשבט יעוררו אותנו להלל ולהודות למלך מלכי המלכים, ולראות בשפע שאנו זוכים לו לא ניסיון של תלונה, אלא הזדמנות לאהבת ה'.