מדוע צריך להכיר טובה למי שהיטיב עמנו? האם זה בשביל המיטיב עצמו — "מגיע לו" שנכיר לו טובה — או שמא, למרבה הפלא, הכרת הטוב היא בעצם בשביל המכיר עצמו? פרשת וארא, בשני מקומות שונים, מלמדת אותנו יסוד עמוק בשאלה הזאת.
בפרשת המכות, משה רבנו אינו מכה בעצמו את היאור (מכת דם, מכת צפרדע) ולא את העפר (מכת כינים) — מפני שהיאור שמר עליו כשהיה תינוק על פני המים, והעפר הסתיר את המצרי שהרג. ולכאורה קשה: היאור והעפר דוממים לגמרי, לא התכוונו לעשות טובה כלשהי — מדוע צריך להכיר להם "תודה"?
מביאה הגמרא במסכת בבא קמא: "בירא דשתית מיניה, לא תשדי ביה קלא" — בור ששתית ממנו מים, אל תזרוק לתוכו אבן. כותב המאירי: אף על פי שראוי להיזהר מלבזות שום אדם, ראוי להיזהר בזה תכלית זהירות במי שהתקרבת ונשתמשת בו — שכל העוקר מי שהוא חייב לו הרי הוא מבזה אותו, ומורה על פחיתות מידה וסגנון טבע נמאס. אף הבור עצמו — שאין לו כל כוונה — אין זורקים בו אבן.
ומביאה עוד הגמרא במסכת פסחים: "אמר ליה רבא לרב נחמן בר יצחק: מר, לרבה חמריה, נהמא לשקייה" — כלומר, אם הזמינו מישהו לבית, והמלצר הביא לו כוס יין — האם צריך להודות למלצר? הלא זו עבודתו, הוא עושה זאת כדי לקבל משכורתו, לא חשב עליי כלל! ובכל זאת אומרת הגמרא: כן, יש להודות לו. מבאר הגאון מוילנה: מכאן שיש להחזיק טובה לחברו אף על פי שהוא מוכרח לעשות לו טובה — הוא מקבל שכר, לא התכוון לו כלל.
התשובה לכל השאלות היא יסוד אחד: לא מכירים טובה לשני "בגלל שמגיע לשני" — אלא בגלל שמגיע לך. מגיע לך להיות אדם טוב. אדם בא לעולם כדי לבנות את עצמו להיות כלי לשרת ולשיר ולהלל למלך מלכי המלכים. מי שנהנה ואינו מכיר טובה — לא משנה אם היא התכוונה או לא, אם הוא היה מוכרח או לא — הוא הורס את עצמו, מפסיד את הדבקות בה' שההודיה מביאה.
🕯️ הכרת הטוב אני חייב לה
מסופר בגמרא במסכת יבמות על רב חייא שאמר לרב: "אני מתפלל שה' יצילך מדבר קשה יותר ממוות — אישה רעה". רב חייא אמר זאת מניסיון, שכן אשתו הייתה מצערת אותו הרבה. יום אחד, אחרי חתונתו, ראה רב את רב חייא אוסף עוגות, שלוש מכל סוג, מחביא אותן בכיסי חליפתו. שאל אותו: "למי העוגות?" ענה רב חייא: "לרעייתי שבבית". שאל רב בתמיהה: "למה, הלא כל הרחוב שומע מה קורה אצלכם בבית!" ענה לו רב חייא: "הכרת הטוב אני חייב לה — היא זו שמגדלת את בנינו, מצילה אותנו מהחטא".
וקשה: מדוע צריך רב חייא להכיר טובה, הרי אשתו לא עשתה זאת בשבילו, אלא כי היא אמם? התשובה: אם רב חייא לא יכיר טובה לאשתו, זה יהרוס אותו. הוא יתרגל לקבל טובות בלי להכיר בהן, ובסופו של דבר יגיע למצב שה' ייתן לו טובות רבות והוא לא יכיר לו טובה כלל — יפסיד את הדבקות בה' בעולם הזה ובעולם הבא. לכן הוא בוחר להתמקד רק במה שטוב, ולהודות עליו מכל הלב — כדי לבנות את עצמו להיות כלי דבוק בבורא עולם.
כותב חובת הלבבות שיסוד עבודת ה' הוא הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא — כל התורה היא דרך להראות את הכרת הטוב שיש לנו כלפי ה' על כל אשר היטיב לנו. והסיבה שאנשים אינם מכירים טובה לקדוש ברוך הוא נעוצה במידת הגאווה.
🕯️ איזה חסד עשיתי לך
מסופר על החתם סופר שאדם אחד הציק לו מאוד, עשה לו צרות רבות. פגש אותו החתם סופר ושאל: "תגיד לי, איזה חסד עשיתי לך שאתה כל כך נוקם בי?" מבאר החתם סופר: אדם שמקבל טובה, מרגיש שהיא מגיעה לו, ומתבייש להיכנע ולהודות למי שהיטיב עמו. קשה לאדם להחמיא, להכיר תודה למי שנתן לו — ולכן, לעיתים, הוא מגיב דווקא בהצקה כלפי מי שהיטיב עמו.
וכך גם מצוות כיבוד אב ואם: כתוב שזו "חמורה שבחמורות", מצווה קשה מאוד לקיים — כי אדם מקבל מהוריו, ועל מנת להודות להם עליו להיכנע, להכיר שמה שקיבל אינו "מגיע לו" מצד עצמו. וקשה לו לעשות זאת, ולכן קשה לו לכבד את ההורים כראוי. וכן אצל הקדוש ברוך הוא: להכיר את כל החסד שהוא נותן לנו דורש מהאדם להכניע את עצמו, להבין שאינו מגיע לו — ורק לאחר ההכנעה יש בכוחו להודות לה' באמת.
בפרשת וארא נאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" — ומיד לאחר מכן, באמצע הציווי, עוצרת התורה ומביאה רשימה ארוכה של ייחוס משה ואהרן: "אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם... בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל" וכן הלאה. יש לשאול: מדוע דווקא כאן, באמצע הציווי החשוב, עוצרת התורה לתת תיאור משפחתי?
מונח כאן יסוד היסודות של יציאת מצרים: אילו לא הייתה התורה עוצרת לתאר את ייחוסם של משה ואהרן, היה אפשר לחשוב: "משה ואהרן קיבלו ציווי מפורש מה' להוציא את עם ישראל — אין להם שום זכות מיוחדת, ואין צורך להכיר להם טובה. הם רק מבצעים פקודה". וזה בדיוק ההפך מיסוד יציאת מצרים. עכשיו, כשמתחיל תהליך יציאת מצרים וקבלת התורה, מפסיקה התורה בדיוק כדי להדגיש: תכירו טובה למשה ואהרן. אמת, הם צדיקים גדולים, אבל מגיעה להם תודה. אין סיבה להפחית מהכרת הטוב רק בגלל שהם צדיקים גדולים העושים רצון ה' — צריך להכיר טובה גם לצדיקים.
ומכל שכן, אחרי שקיבלנו את התורה, חייבים אנו על אחת כמה וכמה להכיר טובה לקדוש ברוך הוא עצמו על כל החסדים שהוא נותן לנו — לקיים את התורה מתוך הודיה על כל מה שהשפיע עלינו.