🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
בפרשתנו מבקש משה מפרעה: "שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי". מביא בעל הטורים על כך: גם במזמור בתהלים כתוב "וַיִּזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה" — מדובר שם על זבחי תודה. וכן כאן, כשפרעה מדבר על עבודת ה' של עם ישראל, הכוונה כוללת זבחי תודה. מזמור זה, פרק ק"ז בתהלים, מכיל בתוכו עצה נפלאה וחזקה שיכולה לעזור לנו מאוד בחיים.
מזמור ק"ז בתהלים מתאר ארבעה מצבים של בני אדם: חולה שאינו יכול לאכול וכוחותיו כלים; אסיר בבית האסורים; יורדי הים; והולכי מדבריות. בכל אחד מהמצבים הללו, הקדוש ברוך הוא מרצה ומציל את האדם, והוא יוצא ומודה לה', "יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם".
אך סיום המזמור מפתיע: "מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה, וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'". מה פשר "וישמר אלה"? הרי אין במזמור שום ציווי, שום דין, שום מלאכה שיש לשמור עליה. על מה מדבר דוד המלך?
עיקר המטרה שלנו בעולם הזה, כפי שאומר ישעיהו הנביא, "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי, תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ" — לזכור את ה', להכיר בחסדיו, ולשבחו. אלא שבן אדם בדרך כלל מתהלך לו בעולם ולא תמיד זוכר את החסדים, לא תמיד מתבונן. כדי לעורר אותו, שולח לו הקדוש ברוך הוא לפעמים בעיות — בפרנסה, בבריאות, בילדים — שנועדו לעורר את האדם להכיר בטובות, להודות, להתבונן. וזה בדיוק מה שמתואר במזמור: אדם שרוי בצרה — חולה, אסיר, יורד ים, הולך מדבר — ורק אז מתעורר להודות.
אבל מי שמתבונן בחסדי ה' מעצמו, בלי צורך שיעוררו אותו — הוא זוכר את ה' תמיד, מודה בכל רגע, אינו שוכח, מכיר טובה על כל דבר ודבר שנותנים לו. לאדם כזה, כביכול, אין צריך הקדוש ברוך הוא לעורר אותו כלל — "הנה הוא זוכר אותי כל הזמן, הוא מודה, הוא מתבונן". וזהו פירוש "מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה" — מי שרוצה מראש להינצל מהמצבים הקשים המתוארים במזמור, "וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'" — יתבונן בחסדי ה' מעצמו, בלי צורך להגיע דרך חולי, ים, מדבר או בית אסורים.
מכאן עצה מעשית ונפלאה: לפני התפילה, רגע לפני שעומדים לפני ה', כדאי לחשוב — מה אני הולך להודות עליו? אילו דברים נתן לי הקדוש ברוך הוא? יש לי ידיים, רגליים, עיניים, שיניים, אוזניים — כל כך הרבה דברים, שאין אנו מספיקים להודות עליהם. אך לפחות ההתבוננות עצמה, ההרגשה שאיננו מספיקים להודות — היא בעצמה מביאה קרבה גדולה לקדוש ברוך הוא ולעבודת ה'. ובכך, לפי דברי דוד המלך, אנחנו חוסכים מעצמנו את הצרות שנועדו רק לעורר אותנו לכך.
יהי רצון שנזכה תמיד להתבונן בחסדי ה' ולהודות עליהם מרצוננו, ובכך נחסוך מעצמנו את הצרות, ונזכה תמיד להיות קרובים לה' על ידי עבודת ההודיה.