אַרְבַּע כּוֹסוֹת

ארבע לשונות הגאולה — ומה מלמדות אותנו על הדרך הנכונה להודות
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן

לחץ כדי להתחיל האזנה, או לחץ על כל פסקה כדי להתחיל להקריא ממנה
1.0×
גודל טקסט: 100%

📑 תוכן העניינים

הקדמה

בפרשת וארא נאמרים ארבעה ביטויי גאולה: "וְהוֹצֵאתִי... וְהִצַּלְתִּי... וְגָאַלְתִּי... וְלָקַחְתִּי" — ועל פיהם תיקנו חז"ל את ארבע הכוסות של ליל הסדר. ארבע לשונות אלה אינן סתם כפילות סגנונית — הן ארבעה שלבים ממשיים, ומכילות בתוכן יסוד גדול על האופן הנכון להודות לה'.

פרק א

אַרְבָּעָה שְׁלָבִים בַּיְּרִידָה וּבָעֲלִיָּה

📖 בפרק זה:

גר, עבד, מעונה

מבאר הכלי יקר על יסוד דברי ה' לאברהם: "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם... וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" — יש כאן שלושה שלבים בירידה: ראשית, "גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם" — עצם היותם בארץ נכריה, מרוחקים משכינת ארץ ישראל. שנית, "וַעֲבָדוּם" — לא רק גרים, אלא גם עבדים. שלישית, "וְעִנּוּ אֹתָם" — לא רק עבדים, אלא גם מעונים.

וכשם שהירידה הייתה בשלבים, כך גם ההצלה לא באה בבת אחת, אלא בארבעה שלבים: "וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם" — הצלה מהעינוי (מ"סבלות" כמו "למען ענתו בסבלתם"); "וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם" — הצלה מעצם העבדות; "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם" — יציאה מוחלטת ממצרים; ולבסוף "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים" — מבאר הכלי יקר: "לקיחה" ממש, כדרך גבר הלוקח אישה. הקדוש ברוך הוא כביכול מתחתן עמנו. ועל ארבעת השלבים הללו תיקנו חז"ל ארבע כוסות של הודיה בליל הסדר.

מדוע דווקא יין

מבאר הנצי"ב יסוד נפלא: מדוע דווקא יין נבחר לארבע הכוסות, ולא ארבעה תפוחים, ארבעה אגוזים, או ארבע מצות? מסביר: תפוח שני אינו טעים יותר מהתפוח הראשון — אדרבה, ככל שאוכלים יותר, כך זה נמאס יותר. אגוז ראשון טעים מאוד, אגוז שני כבר מתרגלים, אגוז שלישי כבר לא מסוגלים לאכול עוד. איזה דבר בעולם יש שככל שלוקחים ממנו יותר, כך שמחים יותר, מתעלים יותר? זה יין: כוס ראשונה בקושי משפיעה, כוס שנייה מתחיל הראש להסתובב, כוס שלישית מתחילים לרקוד, כוס רביעית — נכנס יין יצא סוד, כולו צוהל ושמח. כך הייתה גם הישועה מבורא עולם: עוד דבר ועוד דבר ועוד דבר ועוד דבר — לא הכול בבת אחת, אלא שלב הולך ומתעצם על שלב, וכל שלב היה כשלעצמו סיבה מספקת להודיה.

ב לְסַפֵּר מֵהַהַתְחָלָה
✡
פרק ב

לְסַפֵּר מֵהַהַתְחָלָה

📖 בפרק זה:

🕯️ היהודי שפרט את חסדיו מא׳ ועד ת׳

מכאן לומדים יסוד חשוב: כשמודים לקדוש ברוך הוא, לא מספיק להודות רק על התוצאה הסופית — צריך להתחיל מההתחלה. בליל הסדר איננו מודים רק על עצם היציאה ממצרים, אלא מתחילים מהכוס הראשונה: איך היינו עבדים, עינו אותנו, ורק אחר כך מספרים איך הצילנו, איך גאלנו, ואיך לקחנו לו לעם — שלב ועוד שלב ועוד שלב.

🕯️ עד שזלגו עיניו דמעות

מסופר על יהודי שהחליט לקיים כמו שצריך את מצוות ליל הסדר, כפי שלומדים מארבע הכוסות: לא מספיק סתם להודות על הסוף — צריך להתחיל מא'. פרט לקדוש ברוך הוא את כל הניסים והנפלאות שעשה עמו, אבל התחיל מההתחלה ממש — איך פעם היה, איך ה' עזר לו, עוד דבר ועוד דבר, כמו כוסות היין ההולכות ומתעצמות. באיזשהו שלב, פתאום, זלגו עיניו דמעות. לא היה מסוגל להירגע, מרוב שהרגיש כמה הקדוש ברוך הוא עשה עמו חסדים. היה מספר לכולם אחר כך: רוצים לזכות לאהבת ה'? רוצים להתקרב לקדוש ברוך הוא? תתחילו לפרט הכול, לא רק את הסוף. תפרטו, כמו ארבע כוסות של יין, עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד — ותרגישו איך אתם "מתחתנים" עם הקדוש ברוך הוא, כמו בכוס הרביעית של ליל הסדר.

יהודה — יקוק ודלת

ומעניין: הכוס הרביעית, כנגד "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם", היא הכוס שעליה אומרים את ההלל. כשאדם מודה לקדוש ברוך הוא, אומר הלל, מודה ומשבח — הוא זוכה להידבק עם הקדוש ברוך הוא, ממש כמו שנאמר בשירת הים: "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה', עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" — עם ישראל זכו להיות "ליקוחים ממש" של הקדוש ברוך הוא בזכות שירתם על הים. וכשם שהאות ד' צמודה לכל צורה של "מודה" — כפי שנרמז בשם "יהודה", הבנוי מ"יקוק" (שם ה') ומהאות "ד'" — כך מי שמודה לקדוש ברוך הוא כראוי זוכה שהאות ה' תשרה עליו.

יהי רצון שנזכה כולנו להודות לה' כראוי — לא רק על הסוף, אלא מההתחלה, שלב ועוד שלב — ובכך נזכה להיות "אֲשֶׁר שִׁבְּחוּ אֲהוּבִים וְנָתְנוּ יְדִידִים... זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת".

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. שמות ו, ו-ז — "והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי"
  2. בראשית טו, יג-יד — "כי גר יהיה זרעך... ואחרי כן יצאו ברכש גדול"; הכלי יקר שם
  3. הנצי"ב (העמק דבר) — טעם ארבע כוסות דווקא של יין
  4. שמות טו, טז — "עד יעבר עמך ה', עד יעבר עם זו קנית"
  5. תפילת שחרית, ברכות קריאת שמע — "אז שבחו אהובים ונתנו ידידים"
▲