🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
בפרשתנו מסופר שיעקב אבינו רצה לגלות לבניו את הקץ — מתי תבוא הגאולה — ונסתם ממנו. שואלים: מה בדיוק רצה יעקב לגלות? אם רצה לגלות את זמנו המדויק של המשיח — מה זה מועיל לבני אדם לדעת תאריך? וכי זה הסוד הגדול שביקש לגלות?
מבארים: עיקר מה שרצה יעקב אבינו לבאר לבניו לא היה תאריך בלבד, אלא לגלות להם את השורש של הגלות ושל הגאולה. כלומר: אילו היה מגלה להם את הדבר הזה, לא הייתה להם גלות כלל! זה לא רק סוף הזמן שיבוא המשיח — זהו סוד הגלות והגאולה עצמן, שביקש יעקב לבאר להם.
ומהו אותו סוד? באמת, אין רע יורד משמים, וימי הרעה נעשים רק על ידי חיסרון המקבלים — שהופך להם לרע. אין דבר כזה שגזירה רעה יורדת מן השמים. מן השמים יורדים רק דברים טובים. איך אם כן נראים לפעמים הדברים כרעים? זה בגלל חיסרון המקבלים — בני האדם שאינם ראויים, שהופכים את השפע הטוב לרע, מסיתים אותו, מסתירים אותו. זו לא המציאות האמיתית של הדבר היורד מלמעלה, אלא ה"הסתרה" שנוצרת אצל המקבל.
וכיוון שזוהי רק הסתרה, ולא אמת — שהאמת היא הטוב — ממילא יש לזה סוף. כל דבר שאינו אמיתי, אין לו קיום נצחי בעולם. כיוון שההסתרה הזו אינה דבר אמיתי, אלא רק תוצאה של חיסרון המקבלים, יש לה סוף — וזהו בעצם ה"קץ".
מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב.
איכה ג, לח
אין דבר בעולם שקורה בלי השגחה פרטית מפי העליון — לא הרעות ולא הטוב. כלומר, מה שנקרא בעולם הזה "רע" ו"טוב" אינו באמת שני דברים שיורדים מן השמים; משם יורד רק טוב. אם אדם חי בעולם שבו הכול מובן וברור, ורואה לפעמים דברים שנראים לו רעים — עליו לדעת: זה אינו רע אמיתי מן השמים, אלא תוצאה של מה שהוא, האדם, לא בסדר. הדרך להמתיק ולהוריד ייסורים היא "קבלה ושתיקה" — לקבל את הדברים, לא להתרעם עליהם בחזרה, לדעת שהם לטובה גם אם אינם נראים כך, ולהפוך זאת לתודעה של תשובה.
וזהו יסוד הגלות והגאולה: אילו הידיעה הזו הייתה נכנסת לתודעתנו בעומק, עד הסוף — שהקדוש ברוך הוא תמיד טוב ומיטיב, וכל מה שנראה כרע נובע מחיסרוננו אנו — לא הייתה לנו גלות כלל. שכן כולנו היינו מכירים שהקדוש ברוך הוא טוב ומטיב, וממילא היינו מתקנים את עצמנו, והדברים שהפכו להיראות רעים בגלל עוונותינו היו הופכים שוב לטובים.
"מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חַי — גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו" (איכה ג, לט): אדם החי בעולם — מה עליו לעשות? להתרעם ולחשוב על חטאיו ועל תיקון עבודתו, ולא להתרעם על מה שקורה לו. עליו להתרעם על העבודה שלו — שהוא אינו כראוי — ולתקן את מעשיו. או אז הוא יראה את הטוב, את השפע האמיתי שכולו טוב.
בעולם הזה אנו מברכים "דיין האמת" גם על מה שנדמה לרע — אך לעולם הבא מברכים "הטוב והמטיב", כי שם רואים בבירור כמה טוב היה השפע כל אותה עת. אלא שכעת, בעולם הזה, בגלל שאנחנו תקועים בעצמנו ולא תיקנו את עצמנו די, נראים לנו הדברים רעים. זהו יסוד הכרת חסד ה': שאין רע יורד משמים, הקדוש ברוך הוא כולו טוב ומטיב, וכל עבודתנו היא להיטיב את עצמנו יותר ויותר — כדי שנהיה ראויים לקבל את השפע מה' באופן נגלה, בטוב הנגלה, במהרה בימינו.