לָגֶשֶׁת בְּהוֹדָיָה

"ויגש אליו יהודה" — מה זה אומר לגשת אל הלב, ואיך הודיה מקרבת אותנו אל הקדוש ברוך הוא
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן

לחץ כדי להתחיל האזנה, או לחץ על כל פסקה כדי להתחיל להקריא ממנה
1.0×
גודל טקסט: 100%

📑 תוכן העניינים

הקדמה

"וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" (בראשית מד, יח) — פרשת ויגש פותחת במילה "ויגש", וממנה לומדים הלכה מעשית לפני כל תפילה, וגם יסוד עמוק על מהי הגישה האמיתית שאדם צריך ליצור, הן בינו לחברו והן בינו לבין קונו.

פרק א

שָׁלֹשׁ הַגָּשׁוֹת

📖 בפרק זה:

שלושת הפסיעות שלפני התפילה

כתוב בשולחן ערוך אורח חיים (סימן צה, סעיף א): "יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁכְּשֶׁיַּעֲמֹד לְהִתְפַּלֵּל יֵלֵךְ לְפָנָיו שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת, דֶּרֶךְ קֵרוּב וְהַגָּשָׁה לַדָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת" — לפני שמתפללים, צריך לגשת ולהתקרב שלוש פסיעות. מה המקור לדבר, ומה הטעם? אומר בעל הרוקח, ומובא בדרישה: "כְּשֶׁיַּחְפֹּץ לְהִתְפַּלֵּל יֵלֵךְ לְפָנָיו שָׁלֹשׁ פְּסִיעוֹת, וּכְתִיב שָׁלֹשׁ הַגָּשׁוֹת תְּפִלָּה: וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיִּגַּשׁ יְהוּדָה, וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ". שלוש פעמים בתנ"ך מופיעה לשון "ויגש" ביחס לתפילה — הגשתו של אברהם אבינו בבקשתו על סדום, הגשתו של יהודה לפני יוסף, והגשתו של אליהו הנביא בהר הכרמל — וכל הגשה מהן היא עניין בפני עצמו. ואנו, העומדים בערב שבת קודש פרשת ויגש, נוהגים לפסוע פסיעה כנגד "ויגש אליו יהודה" דווקא.

🕯️ לגשת אל הלב, לא אל הגוף

אומר האור החיים הקדוש על פרשת השבוע שאלה עצומה: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" — למה הוצרך לומר "ויגש", אחרי שכבר קודם לכן, בסוף הפרשה הקודמת, יהודה דיבר עם יוסף ועמד לפניו? אם כן, מה זה "ויגש אליו"? הרי הוא כבר עמד לפניו! ועוד: מדוע צריך לומר "אליו" — הרי מובן שיהודה ניגש ליוסף, שהרי ודאי שאינו נגש למישהו אחר?

🕯️ תשובת האור החיים הקדוש

מתרץ האור החיים תירוץ נפלא: "ויגש אליו" אינה הקרבה גשמית, שיהודה ניגש פיזית לגופו של יוסף — אלא ניגש ללב שלו. וכיצד ניגשים ללב של אדם אחר? אומר האור החיים בזו הלשון (על דרך רש"י): "כְּמַיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" — יהודה התחכם להטות את לב יוסף אליו לרחמים, ולהקריב את דעתו ורצונו אליו, לאהבו ולחבבו, כדי שתתקרב דעתו של יוסף אליו לקבל דבריו ופיוסו. כלומר, כשם שהמים משקפים פנים כנגד פנים, כך לב האדם משתקף בלב האדם: אם אני אוהב את יוסף, יוסף יאהב אותי. ידע יהודה סוד גדול — שאם ברצונו להגיע ללב של יוסף, עליו להתחיל באהבה כלפיו, ומתוך כך יאהב אותו יוסף בחזרה, "וְלֹא יוּכַל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק".

וזוהי, מבאר האור החיים, הדרך לגשת אל כל אדם: לחפש היכן אתה אוהב אותו, ולגלות את האהבה אליו — ועל ידי כך תוכל לגשת אליו. וכפי שמסופר על צדיק אחד שיצא פעם מעירו, ורדף אחריו רשע שביקש להורגו על שפסק שלא כטובתו — אך כשנכנע לפניו הרשע ונישקו, נשאל הצדיק כיצד עשה זאת. השיב: התחלתי לעורר בליבי רחמים עליו, לחשוב עד כמה הוא מסכן ולמה עשה כך, התחלתי לאהוב אותו — וגם הוא אהב אותי.

ב לָגֶשֶׁת אֶל לֵב הַבּוֹרֵא
✡
פרק ב

לָגֶשֶׁת אֶל לֵב הַבּוֹרֵא

📖 בפרק זה:

כפי שאתה אוהב, כך אוהבים אותך

ומכאן ממשיך האור החיים הקדוש ומגלה יסוד נוגע ללב, בפרשת שמות (לג, יא), על "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים": "כְּמַיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם", כי הלבבות ישכילו בנעלם, ואם אדם מתבונן כמה הוא עצמו אוהב את חברו, כך יבין שגם חברו אוהב אותו כמידה שהוא אוהב. ואומר האור החיים דבר מתוק ומקרב מאוד: לכן אנו ניגשים לפני התפילה — משום שכפי שיעור ההכנה שהיה משה עושה להקביל את פני השכינה, כך תהיה השגתו מן הפנים העליונים. כפי שיכין האדם עצמו להשפעת הקדושה, כך ישיג.

כלומר, כשם שהחבר אוהב את מי שאוהב אותו, כך הדבר גם אצל הקדוש ברוך הוא: כפי שיעור שאדם אוהב את הקדוש ברוך הוא, כך הקדוש ברוך הוא מגלה אליו את אהבתו. ה' אוהב תמיד, אך הוא מגלה את אהבתו בהתאם למידה שהאדם מגלה את אהבתו אליו. לכן אומרת ההלכה בשולחן ערוך: מי שרוצה שהקדוש ברוך הוא ישמע לתפילתו — ילמד מיהודה כיצד עושים זאת. "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה" — יהודה ניגש ללב, חיפש דברים טובים ואהב את יוסף, ועל ידי כך זכה לגשת אליו. כך גם מי שרוצה שהקדוש ברוך הוא ישמע לתפילתו — יגלה לפניו את אהבתו אליו, וה' יגלה לו את אהבתו.

וכיצד מגלים את אהבתנו לה'? על ידי הודיה — על ידי שמתבוננים בחסדים ובטובות שהקדוש ברוך הוא עושה עם האדם, ומודים לו עליהם. על ידי כך זוכה האדם לאהוב את הקדוש ברוך הוא, וממילא הקדוש ברוך הוא אוהב אותו ועונה לבקשתו.

🕯️ פנקס ההודיה שמקרב אותנו

🕯️ עצה נפלאה לפני כל תפילה

כך מופיע בכתבים על ההודיה, סיפור על צדיק שאמר ליהודי עצה נפלאה: לפני כל תפילה, יוציא את פנקס ההודיה שלו ויתבונן בו, כדי שייזכר כמה טובות וחסדים עשה לו הבורא. עצה זו לקוחה מן הרעיון של אמירת "נִשְׁמַת" — שכתוב בשם רבנו יהודה החסיד, שכאשר אדם נמצא בצרה, יקבל על עצמו שאם בעזרת ה' תבוא לו הישועה, יאמר "נשמת" בהתלהבות מיוחדת — ואותו רעיון בדיוק אפשר לקבל על עצמו גם ביחס לפנקס ההודיה: לרשום בו את חסדי ה', ולהודות עליהם שוב ושוב.

מסופר שלמד יהודי אחד עצה זו, וקיבל על עצמו שאם ימצא בעזרת ה' את סידורו שאבד לו בשבת, ירשום זאת בפנקס ההודיה שלו ויודה לקדוש ברוך הוא על כך שוב ושוב. לא חלפה אלא כחצי שעה, ומיד ניגש אליו יהודי יקר ואמר לו: אולי לך הסידור שנמצא כאן וכאן? כי זה כוחה של הודיה: כשם שיהודה ניגש אל לבו של יוסף באהבה, כך אנו ניגשים אל לבו של הקדוש ברוך הוא בהודיה — וה' יתברך, ששוכן על מי שמודה לו, נענה ומקרב אלינו את ישועתו.

ומעניין לחתום בדברי יונה הנביא, שכל כך יפה נשמעים ביום הכיפורים: כשהיה בתוך מעי הדגה, אמר "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּצִּיל אוֹתִי — כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ בְּכָל תּוֹדָה וּלְסַפֵּר כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ" (יונה ב). זו הייתה הקבלה שקיבל על עצמו: שאם ינצל, יוכל לספר את התודה ולספר את הישועות שהקדוש ברוך הוא עושה לו. יהי רצון שנזכה כולנו לפני כל תפילה להתחזק בהודיה, לגשת אל לב הבורא באהבה ובתודה, ולזכות שכל תפילותינו יתקבלו ברצון.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. שולחן ערוך אורח חיים, סימן צה, סעיף א
  2. בעל הרוקח, ומובא בדרישה — שלוש הגשות שבתפילה
  3. בראשית מד, יח — "ויגש אליו יהודה"
  4. אור החיים הקדוש, בראשית מד, יח
  5. אור החיים הקדוש, שמות לג, יא — "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים"
  6. רבנו יהודה החסיד — יסוד קבלת "נשמת" בעת צרה
  7. יונה פרק ב — "להשמיע בכל תודה"
▲