🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
לכל אחד משלושת אבות האומה מיוחסת מידה מיוחדת: אברהם אבינו — מידת החסד; יצחק אבינו — מידת הגבורה. ומהי מידתו של יעקב אבינו? מידת הרחמים. ומה בדיוק פירושה של מידת הרחמים, ומדוע דווקא היא, מכל שלוש המידות, נבחרה כמידתו של יעקב אבינו?
אברהם אבינו — מידת החסד. יצחק אבינו — מידת הגבורה. ויעקב אבינו — מידת הרחמים. מהי בדיוק מידת הרחמים? היא חיבור של חסד ודין יחד. לא חסד בלבד, ולא דין בלבד — אלא שילוב של שניהם. ומצינו שהקדוש ברוך הוא נתן ליעקב אבינו דרגה גבוהה במיוחד, בכך שהוא זה שחיבר את כל הדינים יחד עם החסד, ויצר מכך את מידת הרחמים השלמה בעולם כולו.
מידה זו מקיימת שני דברים בבת אחת: את החסד — שהוא נמצא בכל מקום; ואת הדין — שגם דברים שנראים רעים קיימים בעולם. יעקב אבינו ראה שכל הדברים הרעים למראית עין קשורים בעצם בחסד, וזה יוצר את מידת הרחמים.
מידת הרחמים נקראת גם מידת ה"תפארת" — הפאר, היופי של העולם, תיקון העולם. שהרי לדעת שאין דבר רע — שכל הרע הוא בעצם חסד — זהו היופי האמיתי של הבריאה כולה.
כך היה אצל יעקב אבינו: לבן שנה אותו ורדף אותו, ואחרי כל הרדיפות בסוף התברר שיצא מזה דבר טוב. אילו עשיו לא היה שונא אותו, לא היה בורח לחרן ולא היה נושא נשים כלל. גם כשלבן גנב לו את הכסף, יעקב נאלץ לעבוד אצלו שבע שנים — ודווקא על ידי הרמאות שנקט לבן, זכה יעקב לרחל, לזלפה ולביחה, ולשנים עשר השבטים. עצם הרמאות של לבן הייתה לטובתו — בזה זכה לרחל, וממנה זכה לכל אשר זכה. וכן במאבק עם עשיו, שדרכו זכה יעקב לנצח את המלאך ולהיקרא "ישראל". הקדוש ברוך הוא כביכול שיתף את שמו ביעקב, וזכה שהקדוש ברוך הוא יקרא לו "קל".
אצל יעקב אבינו עוברות כל כך הרבה צרות, אך הוא ידע תמיד שכל הצרות הן לטובה. וכך מובא בגמרא, שהצדיקים חיבבו את הצרות שנגלו מהם, שכן הם יודעים שהצרה והרעה ניתנות לאדם כדי שיזכה למעלה גדולה יותר — "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם", ודווקא על ידי שהצדיק נופל שבע פעמים, דווקא הנפילות הן שנותנות לו את הכוח לקום ולעלות מדרגה לדרגה.
וכן צרות המשיכו אחרי יעקב גם אחרי שהקדוש ברוך הוא כבר קרא לו "ישראל" — צרת דינה, אסון קשה שקשה לדעת מי מסוגל לעמוד בו כיום, ויעקב אבינו קיבל אותו בדממה; מכירת יוסף, שהייתה גם היא כאב עצום. אבל דווקא בזכות שיעקב ידע לתקן ולראות בכל דבר את החסד הטמון בו, זכה להיות "מרכבה" לשכינה — מן האבות הקדושים, שהם עצמם היו מרכבה לשכינה. כשחזר יעקב מבית לבן, ראה שני מחנות — "מַחֲנַיִם". מבואר בזוהר הקדוש שהיו אלו מחנה דין ומחנה חסד, כשהמלאכים היו קשורים זה בזה, כלולים זה בזה, דבוקים זה בזה. וזו בדיוק הייתה עבודתו של יעקב אבינו: לחבר את הדין לחסד, ליצור מידת רחמים, ולדעת שגם הרע הוא רק שלב בסולם המוליך לעוד מדרגה.
וזוהי גם עבודתנו: להודות לקדוש ברוך הוא על כל דבר ודבר, "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" — בכל מידה ומידה שמודדים לך. מובא במדרש על הפסוק "וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" — "טוֹב מְאֹד" זה היצר הרע. שהרי היצר הרע, אף שהוא נראה כרע, נותן לאדם בסופו של דבר את הטוב — הוא זה שמאתגר אותו, נותן לו את היכולת להתגבר ולעלות. וזהו "בכל מאודך" — לכלול גם את הבחינה הזאת, של מה שנראה כרע, בעבודת ה'. בזה זוכים לכל המעלות — וזו כל הסיבה שאנו נמצאים בעולם הזה: להיאבק עם מה שנראה כרע, לדעת שהוא בעצם טוב, להעלות אותו לשמיים, ולגלות בו את חסד ה'.
מידת הרחמים, שם ה' המפורש, היא הקשר שבין דין לחסד — ידיעה שגם הדינים הם חסד. זו הייתה מידתו של יעקב אבינו, שהקדוש ברוך הוא קרא לו "קל". יהי רצון שנזכה כולנו ללכת בדרכו — לחבר תמיד את הדין לחסד, לדעת שכל מה שיורד לעולם הוא טוב, ולהודות לה' על הכול.