🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
כמה פעמים כבר נאמר: כשאנו מודים לקדוש ברוך הוא, אנו בעצם מעוררים חסד על עצמנו — מעוררים דברים טובים שבסופו של דבר חוזרים אלינו. וזאת בדיוק כמשל האב והבן.
אנחנו קרויים "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם" — בנים למקום. וכמו בחיים עצמם, כל מי שיש לו ילדים יודע: כשהילד צריך משהו מאביו, והוא יודע איך לבקש בצורה נכונה, האב נותן לו בשמחה — ואף לעתים נותן לו יותר ממה שהוא צריך. אבל אם הבן בא בתלונות, לא מתבונן על מה שכבר נתנו לו, לא מתבונן על המציאות שאביו בכלל אוהב אותו, ומבקש רק מתוך תלונה — האב אמנם ייתן לו בסופו של דבר, אך בוודאי שאין הדבר דומה כלל לאב שנותן בשמחה, לאב הרואה שמעריכים אותו, שמודים לו.
כך גם כלפי הקדוש ברוך הוא: ככל שאנו מודים לו, משבחים אותו, ולא מתבוננים רק על הדברים שאין לנו אלא בעיקר על הדברים שיש לנו — ויש המון המון — כך, כאשר הקדוש ברוך הוא רואה את ההודיה שלנו, את הילדים שלו המכירים לו טובה למרות הקושי ולמרות כל הבעיות, הוא שמח להשפיע עליהם עוד ועוד ועוד דברים טובים.
הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו... וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם.
בראשית לב, יג
לפני המפגש הגורלי עם עשיו, מתפלל יעקב אבינו אל הקדוש ברוך הוא ומזכיר את הבטחתו: "ואתה אמרת היטב איטיב עמך". תמוה: מדוע כפל הלשון — "היטב" ו"איטיב"? די היה לומר "ואתה אמרת איטיב עמך", או "הטבת עמדי". דורשי רשומות מרמזים מכאן רמז נפלא, הקשור ליסוד עניין ההודיה.
"הֵיטֵב" — לשון עבר; "אֵיטִיב" — לשון עתיד. יעקב אבינו, בפנייתו לקדוש ברוך הוא, אומר בעצם: כשאדם אומר "טוב לי, רום טוב לי, נתת לי כל כך הרבה דברים טובים, אני מודה לך" — הרי הוא מדבר בלשון "היטב", בלשון עבר, מכיר בטוב שכבר קיבל. ואומר לו הקדוש ברוך הוא בתשובה: "אֵיטִיב" — בהחלט אטיב לך גם בהמשך, ואף אוסיף לך עוד ועוד טובות. "וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב" — ולכן "אֵיטִיב עִמָּךְ" — זהו בדיוק אותו רמז שדיברנו עליו: כשאדם מודה לקדוש ברוך הוא על מה שכבר קיבל, הוא בכך מעורר חסדים ורחמים גדולים מלמעלה — שהקדוש ברוך הוא יטיב לו עוד ועוד, עד בלי די.
יהי רצון שנזכה תמיד לשפע גדול מהקדוש ברוך הוא, ונזכה תמיד להתבונן על הדברים הטובים שכבר נתן לנו ולהודות עליהם — כי דווקא מתוך "היטב" של העבר נמשך "איטיב" של העתיד.