🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
בפרשתנו, כשמגיע יעקב אבינו לבאר השדה, הוא מוצא אותה מכוסה באבן גדולה: "וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ... וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר". מבארים בספרי החסידות שיש כאן רמז עמוק לעניין התפילה: הבאר, מקור המים החיים, מסמלת את התפילה — עבודה שבלב. והאבן הגדולה המכסה אותה מסמלת את היצר הרע, שכל מגמתו העיקרית היא לעקב את התפילה, לחסום את מי שרוצה לפתוח את פיו ולבו לפני בורא עולם.
אין ליצר הרע עניין גדול יותר מלמנוע מהאדם לפתוח את פיו בתפילה, שהיא עבודה שבלב, ולבקש "השם שפתי תפתח". כידוע לכל עובד ה', "כדאיסה מן דנחש לכיוסף בת דמלכה" — מי שמנצח את הנחש הוא הזוכה להתחתן עם בת המלך — כלומר, מי שמצליח להתגבר על היצר הרע, המכונה לעיתים בדמות הנחש, הוא הזוכה להתקרב לדברים העמוקים והיקרים ביותר. יש באמת מעיין מים חיים בכל תפילה ותפילה, אלא שהיצר הרע הוא זה שמפריע ומעכב מלהגיע אליו.
כיצד אם כן שוברים את חסימת היצר הרע? מבואר על הפסוק "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה": כשאדם עומד להתפלל, צריך שליבו יהיה שמח על שהוא עובד את מלכו של עולם. שהרי מי שמכיר שהוא הולך לעמוד לפני מלך מלכי המלכים, חייב להיות שמח. אך כאן קושי גדול: איך מגיעים לשמחה הזו? לפעמים היצר הרע פשוט אינו נותן. יש לכך סוד גדול המבואר בספרי המוסר.
שֹׁרֶשׁ הַתְּפִלָּה שִׂמְחַת לֵב בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר "הִסְתַּלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ, יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה'". לְפִיכָךְ הָיָה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מְנַגֵּן בְּכִנּוֹר עַל כָּל תְּפִלּוֹתָיו וּזְמִירוֹתָיו, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת בְּלִבָּבוֹ שִׂמְחָה בְּאַהֲבָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
ספר חסידים
דוד המלך ידע שהיסוד לתפילה הוא השמחה, ולכן היה לוקח את כינורו על כל תפילותיו וזמירותיו, כדי שעל ידי הניגון יתמלא לבו שמחה באהבת ה'. הדרך לפתוח את הלב לתפילה, אם כן, היא על ידי הניגון.
לִין טוֹב לְהִתְפַּלֵּל וּלְכַוֵּן בְּשִׂמְחָה וְכָבוֹד לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הָכֵן לְךָ נִגּוּנִים, וּכְשֶׁתִּתְפַּלֵּל אֱמֹר אוֹתָן בְּאוֹתוֹ נִגּוּן שֶׁנָּעִים וּמָתוֹק בְּעֵינֶיךָ, וְתִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתְךָ בְּכַוָּנָה, וְיִמְשֹׁךְ לִבְּךָ אַחַר מוֹצָא פִיךָ.
ספר חסידים, סימן קנ"ח
מוסיף ומבאר ספר חסידים: אם אתה בא לדבר בקשה או שאלה, קח ניגון שמכין את הלב לדברי בקשה; ואם באת לדבר שבח, קח ניגון המשמח את הלב לדברי שבח. וממשיך ספר חסידים ומבטיח: מי שינהג כך, ה' ימלא את פיו אהבה ושמחה למי שרואה את לבבו, ויתברך בחיבה רבה ובגילה — כל אלו הדברים שממלאים את הלב.
כלומר: על ידי שאדם בוחר ניגון שנעים ומתחבר אליו, ושר אותו בתפילתו בעודו משבח ומבקש מהקדוש ברוך הוא — הוא מתמלא אהבה לה', פותח את ליבו, ומקבל ברכות מבורא עולם. הוא, כביכול, פותח בעצמו את הבאר, את מעיין המים החיים של התפילה, וגולל מעליה את האבן הגדולה שהניח שם היצר הרע.
וכך, כל אחד ואחד יכול לקחת לעצמו ניגון שהוא נהנה ממנו במיוחד, ולשיר אותו לפני הקדוש ברוך הוא בתפילתו — ובכך יזכה לגלול את האבן הגדולה מעל פי הבאר, לקבל את האהבה והשמחה, ולזכות בברכותיו של הקדוש ברוך הוא.