בִּשְׂכַר צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בְּרָחֵל

מסירת הסימנים ללאה — צניעות שאיש לא ידע עליה, ומצווה שכולה בסתר
מאת: הרב יהודה טאוב

🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן

לחץ כדי להתחיל האזנה, או לחץ על כל פסקה כדי להתחיל להקריא ממנה
1.0×
גודל טקסט: 100%

📑 תוכן העניינים

הקדמה

בפרשתנו אנו קוראים על מסירת הסימנים — הרגע המכריע שבו החליטה רחל אמנו לוותר על נישואיה שלה ליעקב אבינו, ולמסור ללאה אחותה את מה שהיה עתיד להבטיח לה את הזיהוי מול יעקב תחת החופה. סיפור זה, הידוע והנלמד רבות, מסתיר בתוכו לפי חז"ל שכבה עמוקה הרבה יותר של צניעות — כזו שאפילו הנעזרת בה, לאה אמנו עצמה, מעולם לא ידעה על קיומה.

נפתח בדברי הגמרא במסכת מגילה, שמגלה קשר מפתיע בין מעשה רחל לשני דמויות נוספות בתולדות עם ישראל.

פרק א

הַמְּעַט קַחְתְּךָ אֶת אִישִׁי

📖 בפרק זה:

שאול ואסתר בזכות רחל

בִּשְׂכַר צְנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בְּרָחֵל, זָכְתָה וְיָצָא מִמֶּנָּה שָׁאוּל — שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "וּדְבַר הַמְּלוּכָה לֹא הִגִּיד". וּבִשְׂכַר צְנִיעוּת שֶׁהָיָה בְּשָׁאוּל, זָכְתָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ אֶסְתֵּר — שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת".

מסכת מגילה

דברי הגמרא הללו יפים ומאירים: שאול המלך, שהסתיר את דבר מלכותו מהעם בענווה, ואסתר המלכה, שהסתירה את מוצאה ואת עמה בארמון אחשוורוש — שתיהן דוגמאות ברורות לצניעות, להסתרה מכוונת שאינה מבקשת פרסום. אבל תמיהה רבתי עולה: איך בדיוק שייכת רחל אמנו לרשימה הזאת? הרי דווקא במעשה שעליו מדובר, מסירת הסימנים, רחל אינה מסתירה דבר — אדרבה, היא מגלה! היא מוסרת ליעקב את הסימן, ומאפשרת בכך את כל התרמית. מה יש כאן בדיוק שקשור למידת הצניעות?

הדודאים ותגובתה השקטה

כדי להבין, יש להביט על המשך הפרשה, בסיפור הדודאים. ראובן בנה של לאה מוצא בשדה דודאים ומביא אותם לאמו. רחל, כששומעת על כך, פונה ללאה ומבקשת: "תני נא לי מדודאי בנך". ותשובתה של לאה תמוהה ביותר: "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי?" — וכי מעט הוא בעינייך שלקחת ממני את בעלי, ועוד את רוצה גם את הדודאים?

וכאן עולה תמיהה עצומה. וכי לא רחל היא זו שוויתרה על יעקב למען לאה? הרי רחל היא זו שהייתה אמורה להינשא ליעקב, ודווקא היא ויתרה ומסרה את הסימנים ללאה, כדי שלאה לא תתבייש! איך אם כן אומרת לאה בפה מלא "לקחת את אישי", כאילו רחל היא הגזלנית וזו שלקחה ממנה? ואף יותר מכך — איך רחל, כששומעת דברים כאלה מפי לאה, אינה מתפרצת ואינה מזכירה לה: "הלא אני זו שוויתרתי עלייך למען לא תתביישי!"? במקום זאת, רחל שותקת לגמרי, ואף מוותרת לה מרצונה: "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה" — היא נותנת ללאה גם את הלילה שהיה מגיע לה עצמה.

🕯️ הסימנים שלא היו סימנים

הביאור המתוק לכל זה טמון בהבנה מחודשת של מהות "הסימנים" עצמם. הסימנים לא היו איזה קוד סודי או מספר מוסכם בין רחל ליעקב, אלא הם היו, למעשה, כל הלכות הטהרה שרחל לימדה את לאה אחותה — הלכות הנחוצות לכל אישה יהודייה. רחל לימדה את לאה את כל אשר צריך אישה לדעת, ולכן, כשהגיע יעקב אל האוהל בליל הכלולות ושאל, בלי לדעת שמדובר בלאה: "הטהרת? הלכת למקווה? עשית הכול כדין?" — יכלה לאה להשיב בפה מלא: כן. וכך לא הבחין יעקב בהחלפה.

וזה בדיוק סוד הסיפור: לאה אמנו, כל חייה, לא ידעה כלל שרחל אחותה עשתה למענה מעשה חסד כה עצום. היא סברה כל הזמן שרחל, בסך הכול, לימדה אותה כמדריכה טובה — לא יותר. היא לא הבינה שרחל בעצם "מסרה את הסימנים", ושתלמידה זו הייתה בדיוק זו שאפשרה לה להינשא ליעקב במקום רחל עצמה. עד כדי כך לא ידעה, שיכלה לומר בכנות מלאה, בלי כל בושה: "המעט קחתך את אישי". היא פשוט לא ידעה מכל הסיפור.

וכאן אומרת הגמרא: "בשכר צניעות שהייתה ברחל" — לעשות מעשה כה נפלא, בלי שאיש ידע, בלי שום פרסום, ואפילו בלי שהנעזרת עצמה תדע על כך אי פעם — זוהי צניעות אמיתית: לעשות מעשה טוב לשם שמים בלבד, בלי שאיש צריך לדעת, בלי כבוד ובלי הכרה.

ב מִצְוָה שֶׁכֻּלָּהּ בַּסֵּתֶר
✡
פרק ב

מִצְוָה שֶׁכֻּלָּהּ בַּסֵּתֶר

📖 בפרק זה:

מדוע איש אינו אוהב מצוה שאין בה גובה

מכאן אפשר לעבור למידת ההודיה עצמה, שהרי מטרתה העיקרית של מצוות ההודיה היא להביא את האדם לאהבת ה'. מדוע, למעשה, כל כך הרבה בני אדם אינם מתעסקים כלל בנושא אהבת ה'? האם הם אינם מכירים את המצווה הזו? הרי היא כתובה בתורה פעמים רבות, והיא, כפי שכותב חובת הלבבות, יסוד ותכלית לתורה כולה.

אלא, שבני אדם נוטים לאהוב מצוות שיש בהן "כצדיק כתמר יפרח" — מצוות הפורחות לגובה, שכולם רואים ומעריכים: כמה גדלתי, כמה התרוממתי. אבל מצווה שאין בה שום פרסום, שאיש אינו רואה, שרק בורא עולם יודע עד כמה האדם אוהב אותו ובאיזו מידה הוא בודק את ליבו — מצוות כאלה, בני אדם אינם תמיד אוהבים. אין בהן ה"גובה" הנראה לעין, ולכן קשה יותר להתלהב מהן.

וזוהי בדיוק הנקודה שלימדה אותנו רחל אמנו במעשה מסירת הסימנים: מצוות אינן צריכות פרסום. אדרבה, אין דבר מתוק יותר מאשר לעשות מצווה רק לכבוד בורא עולם, בלי שאף אחד ידע.

והצנע לכת

כמה מתוק אם כן שיש לאדם כמה דקות ביום שבהן הוא מדבר עם ה', מודה לו — לא כדי שכולם ידעו, ולא כדי שמישהו יראה, אלא רק הוא ובורא עולם. זה כזה דבר נפלא, וכמה זה משמח את בורא עולם. ועל כך נאמר: "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם ה' אֱלֹקֶיךָ" — וכמה חביב הדבר הזה לפני בורא עולם. וזה נלמד בדיוק מפרשת השבוע שלנו, שכה אהב הקדוש ברוך הוא את מעשה רחל אמנו, עד שעד ימינו אלה אלפי יהודים ממשיכים לעלות אל קברה, בזכות אותו מעשה נפלא שעשתה בלי שאף אחד ידע.

יהי רצון שנזכה כולנו ללמוד מרחל אמנו לעשות גם אנחנו מעשים טובים בצנעה, ולמצוא בהם את המתיקות האמיתית שבעבודת ה' בסתר.

📚 מקורות ומראי מקומות

  1. מסכת מגילה — "בשכר צניעות שהייתה ברחל... בשכר צניעות שהיה בשאול"
  2. בראשית ל, יד-טו — "המעט קחתך את אישי"
  3. שמואל א י, טז — "ודבר המלוכה לא הגיד"
  4. אסתר ב, י — "אין אסתר מגדת"
  5. מיכה ו, ח — "והצנע לכת עם ה' אלוקיך"
  6. חובת הלבבות — שער אהבת ה'
▲