🎧 להאזנה לשיעורים המקוריים בקול הלשון:
פרק א - המפתחות למאה השערים · פרק ב - יצחק, מיתוק הדין בגשמיות · פרק ג - בניין המשכן שבברכה · פרק ד - מתנת הנישואים
"וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, וַיְבָרְכֵהוּ ה'." רש"י מבאר שמדובר בברכה בתבואה — יצחק קצר פי מאה ממה ששיערו. אך מפרשי הסוד רואים בפסוק הזה יסוד עמוק בהרבה: כיצד בדיוק פותחים "מאה שערים" של ברכה משמים.
מבאר הנועם אלימלך, בשם הספר הקדוש "ריקנתי": יש בשמים מאה שערי ברכה, ויצחק זכה לינוק מכל אחד מהם — ולכן דייקה התורה לומר "מֵאָה שְׁעָרִים", לא "פִּי מֵאָה". הכוונה שהוא זכה לקבל ברכה מכל המאה שערים שבשמים. וזהו הסוד שאמרו חז"ל: "חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ מֵאָה בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם" — כנגד מאה שערי הברכה. איך פותחים כל שער? "בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה" — המפתח הוא הודיה.
כשאדם מודה לקדוש ברוך הוא, ואחרי ההודיה מוסיף ברכה — כמו בברכת המזון: "וְעַל הַכֹּל... אֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ" — קודם הודיה, הכרת הטוב על השפע, ואחר כך ברכה, המורידה את השפע. כותב הזוהר הקדוש: כשהנשמה יורדת לעולם, מוסר לה הקדוש ברוך הוא מאה מפתחות לברכות. "עֲלֵי הַמַּפְתְּחוֹת בְּיָדְךָ, פְּתַח כִּרְצוֹנְךָ, הִכָּנֵס לְאוֹצְרוֹתַי, וְקַח מִכָּל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ." אמרו חז"ל: "אַל תִּקְרָא 'מָה' אֶלָּא 'מֵאָה'" — הקדוש ברוך הוא נתן לך שפע (מה), ומבקש שתכניס לתוך המ"ה את האל"ף, אלופו של עולם — ותהפוך את המה למאה. על כל דבר טוב שקיבלת, תודה, ותברך את השם עליו.
מעניין: אצל יצחק אבינו מודגשים בתורה עניינים גשמיים במיוחד — הוא מבקש ממנו מטעמים אשר אהב, שותה יין, מבקש נשיקה, ומצחק את רבקה אשתו. דברים אלה אינם אופייניים ל"שער האבות" הרוחני. ושמו "יצחק" עצמו — לשון שמחה וצחוק. לכאורה תמוה: הרי יצחק הוא מידת הדין, ואילו אברהם — חסד, ויעקב — רחמים ותפארת. כיצד מתחברים דין ושמחה?
אלא שהעולם הזה כולו "עולם של צמצום" — הקדוש ברוך הוא הראה בו דברים גשמיים, אך באמת הכול רוחני, שהרי הוא מחייה את כל העולם בכל רגע. הצמצום שבו אין רואים את כבוד השם — זהו סוד הדין. אבל יצחק, ששורשו דין, הוא זה שממתיק את הדין — כי שורש הדין באמת הוא חסד, שהצמצום עצמו אינו אמיתי. על ידי שיצחק בירך והודה לקדוש ברוך הוא על כל דבר גשמי, הוא גילה שגם הגשמי הוא רוחני. אדם הדבוק בגשמיות בלבד, אין לו שמחה אמיתית — כי לגשמיות יש סוף, ואין שמחה אמיתית בדבר שיש לו סוף. אבל דבר רוחני הוא נצחי, בלי סוף, ולכן יש בו שמחה אמיתית.
וזהו ההבדל בין ברכת יעקב לברכת עשו: יצחק בירך את שניהם בטל השמים ובשמני הארץ — אך ליעקב אמר: "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם" — עם "אלוקים", לרמז לדבקות בקדוש ברוך הוא גם בתוך הגשמיות. יעקב, שיש לו דבקות בבורא בתוך העניינים הגשמיים עצמם, חי חיים אמיתיים, חיי שמחה. וזה מה שאנו לומדים מיצחק: על ידי הודיה על כל חסד וחסד, פותחים את מאה השערים הרוחניים שבתוך הגשמיות עצמה.
מוסיף הריקנתי: יצחק אבינו מצא את מאה השערים דווקא בשנה קשה — שנת רעב, בארץ שאף היא לא הייתה מעולה כל כך, כפי שרש"י עצמו מציין. ובכל זאת, על ידי מאה הברכות, זכה לשפע גדול. מבאר: מאה השערים הם בבחינת בניין המשכן, שהיה בו מאה אדנים — לכל קרש אדן משלו, שהוא כלי קיבול לברכה. אין קרש שאין לו בית קיבול לקבל ברכה. וכן, כשגומרים בכל יום מאה ברכות, זה כאילו פורסים את אוהל המשכן על מאה האדנים, ומתברכים במאה ברכות. אם, חס ושלום, חסרה ברכה אחת — הדבר פוגם ב"בניין" הזה, ומקצץ בנטיות נפשו, שהרי אז אין הכלים מסודרים כראוי, ואין שכינה שורה על דבר פגום.
כותב ספר חסידים: "לֹא יַתְחִיל אָדָם 'בָּרוּךְ אַתָּה ה'' עַד שֶׁיַּחְשֹׁב בְּלִבּוֹ עַל מַה יֵּשׁ לוֹ" — לפני שאדם מתחיל לומר את המילים, עליו לדעת מראש איזו ברכה הוא הולך לומר, על מה הוא הולך להודות. למשל, לפני "בָּרוּךְ אַתָּה ה'... פּוֹקֵחַ עִוְרִים", יחשוב תחילה על עצם מתנת הראייה. כך הברכה שלמה כבר מתחילתה, ואין בה חיסרון.
וכל זה, ליצחק אבינו, אפילו בשנה קשה, בארץ לא מעולה — לימד את כל אחד מאיתנו: גם כשלא הולך לו בדיוק כמו שרוצה, יש ניסיונות, ארץ קשה, שנה קשה — על ידי מאה הברכות בכוונה מוביל האדם את השפע, ומוריד את השכינה. יהי רצון שנזכה כולנו לברך בכוונה, ולפתוח את כל מאה שערי הברכה.
חנוכה הוא חג של הודיה לה', והוא מדריך אותנו כיצד צריכים להודות לאבינו שבשמים. כותב חובת הלבבות: אדם נברא כשהוא קטן — למה נברא ילד תינוק, ולא נברא בבת אחת כשהוא גדול? כדי שיהיה לו ניסיון. אילו נברא אדם גדול מיד, ורואה בבת אחת את פלאי הבריאה — את השמש היפה, איך היא זורחת ואיך היא שוקעת, את העגבנייה הגדלה מזרע קטנטן, את כל שער החסדים שבגוף, את כל המאכלים הנפלאים — היה כולו מתפעל מחסדי הבורא, ולא היה חלל שבו לא היה מכיר טובה ומודה. לכן ברא הקדוש ברוך הוא את האדם שהוא נולד תינוק קטן, שאינו מבין, ומתרגל בהדרגה לכל המתנות הנפלאות שיש בעולם — עד שכשהוא כבר גדול, הוא כבר התרגל אליהן, ואינו שם לב אליהן עוד. כך יש לאדם בחירה: להתבונן בחסדי ה', או לקבל הכל כמובן מאליו.
אך ישנו חסד אחד ומיוחד, שבורא עולם ריחם עלינו ונתן לנו רק כשאנו כבר גדולים — מתנת הנישואים. אדם מתחתן רק כשהוא גדול, עומד על דעתו, כי רצה הקדוש ברוך הוא לתת לו מתנה אחת שעליה יוכל ללמוד ולהכיר בחסדי הבורא מתוך דעת בשלה. לכן על מתנת הנישואים מוטל החיוב הגדול ביותר להודות מכל הדברים שבעולם — ואף מפורש בתנ"ך שהאדם היחיד שחייב בקורבן תודה על דבר טוב שקרה לו, לא רק על שניצל מסכנה, הוא החתן והכלה. זהו הדבר שהכי חייב בהודיה מכל דבר, כי דווקא כשאנו בריאי דעת, יכולים אנו להתבונן ולראות את חסדי ה' ולהכיר בטובתו.
חנוכה הוא חג של הודיה לה', ולכן דווקא בו מדליקים את הנרות בבית — כדי שדבר ראשון נזכור על מה אנו מודים לקדוש ברוך הוא: על הבית שנתן לנו. ודרך אגב, המקום שבו אדם משיג את הלב האמיתי, לב מלא אהבת ה' והודיה, הוא דווקא מקום שלא כולם רואים אותו — דווקא בבית, שהוא מכוסה. וזהו שאומר דוד המלך: "אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים, מָתַי תָּבוֹא אֵלָי; אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי" — היכן הולכים בתום הלבב? "בקרב ביתי". איפה שיש כיסוי, שם נמצא הלב.
ולחיוב ההודיה הזה נלווית גם ברכה עד בלי די, ולכך יש מקור נפלא בפרשת השבוע עצמה — באותו הפסוק ממש שממנו יצא הספר הזה: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים, וַיְבָרְכֵהוּ ה'". מה מיוחד באותה שנה, שרק אז זרע יצחק? מבאר רבי יונתן אייבשיץ פירוש נפלא מאוד: לפני כן לא רצה יצחק לזרוע, כי פחד. עבדי אבימלך חשבו שהוא אינו נשוי — הם לא ידעו שרבקה היא אשתו, כי חשבו שהיא אחותו. אילו זרע יצחק אז והיה מלא ברכה, היו אומרים: "אתה שקרן! חייב להיות שאתה נשוי, שהרי שרוי בלא אישה שרוי בלא ברכה — ואם אנו רואים שיש לך ברכה, סימן שאתה נשוי; אין כזה דבר על האדמה, אין אדם מבורך בלי שיש לו אישה, כי האישה היא מקור הברכה." לכן לא זרע יצחק, כדי שלא יתגלה סודו. רק לאחר שנודע כבר שהוא נשוי, יכול היה לזרוע — ואז היה מלא ברכה.
אמר פעם יהודי: "אתה שומע מה כתוב כאן? אפילו גוי מבין שבלי אישה אין ברכה." ואם גוי מבין את זה, קל וחומר שאנו צריכים להבין את זה. וככל שנודה יותר לה' על מתנת הברכה שנתן לנו בבית — כך הברכה תלך ותגדל ותרווה ותפרח.
וכשם שיצחק אבינו זכה למאה שערים דווקא מתוך הכרה שלמה בברכה שבביתו, כך כל אחד מאיתנו: ככל שנדע להכין את הלב, להתרגש ממתנת הקדוש ברוך הוא של הבית והנישואים, כך נזכה בעזרת ה' לחיים שמחים, מלאים ברכה אמיתית.