🎧 להאזנה לשיעורים המקוריים בקול הלשון:
בברכת "השכיבנו" אנו מבקשים: "וְהָסֵר שָׂטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ". שני סוגי שטן, לפני המצווה ואחריה, מלווים את האדם — ובעקדת יצחק, ניתן ללמוד כיצד התמודד אברהם אבינו עם שניהם.
לפני שאדם עושה מצווה, עליו להעריך כמה גדול הדבר שהוא הולך לעשות — ולכן לפני המצווה יש "שטן" שממעט בעיני האדם את חשיבות המצווה, ועל כך צריך לבקש מהשם שיעזור להסיר אותו. אך לאחר שאדם עושה את המצווה, מגיע יצר אחר — יצר הגאווה — שרוצה להביא לגאווה על המעשה הטוב. על כך יש להיזהר מ"השטן מאחרינו".
כותב ה"תולדות יעקב יוסף" (פרשת עקב) בשם הבעל שם טוב הקדוש: רוב אנשי מעשה מתרחקים מעבודת השם, מפני שאינם מאמינים שאדם, על ידי תפילתו ותורתו, ממשיך שפע לכל העולמות, ואף המלאכים ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. אילו היה מאמין באמת כמה שפע הוא ממשיך, היה עובד את השם בשמחה יתרה מרוב כל. אדם צריך להאמין באמונה שלמה שכל תנועה, דיבור, הילוך ועסק שלו עושה רושם למעלה — הקדוש ברוך הוא חיבר את הבריאה כולה במעשי בני האדם.
ובכל זאת, לאחר המצווה, כותב האדמו"ר מקוזמיר זצ"ל, יש צורך בהכנעה: בבית המקדש, אחרי כל עבודה, הייתה השתחוויה — פישוט ידיים ורגליים, ביטול. כך גם אחר מעשה המצווה, על האדם להיות קטן בעיני עצמו, לא להתגאות.
בעקדת יצחק כתוב שלוש פעמים "וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" — פעם ראשונה לפני שידע יצחק שהולכים לשוחטו, פעם שנייה אחרי שידע, ופעם שלישית לאחר שחזרו. שמעתי בשם הרבי מקוצק: בפעם הראשונה, אברהם הלך באותה שמחה שהלך יצחק, שעדיין לא ידע. בפעם השנייה, יצחק כבר ידע, והלך בלב שלם כמו אברהם — לעשות רצון השם. אבל מה עניינה של הפעם השלישית, שאברהם חוזר "יחדיו" עם הנערים?
בעת העקדה קרה דבר נשגב מאוד: הגיעו מלאכים וברכו את אברהם אבינו בברכות הגדולות ביותר שהיו שייכות בעולם — "כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם", "וְיִירַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו" — מעמד שאי אפשר לתאר את גודל ההשראה שהייתה שם. ובכל זאת, לאחר כל המעמד הנשגב הזה, אברהם אבינו חוזר "יחדיו" עם נעריו, שלא היו שם, שלא הרגישו שום דבר מהמעמד — חוזר באותו סגנון, באותו ביטול, כאילו לא קרה דבר.
ומביא ה"קדושת לוי" שאותו יסוד מצוי אצל יוסף הצדיק, בניסיונו עם אשת פוטיפר, שעליו נכתב "שלשלת" — טעם מוזיקלי בעל שלושה חלקים, בפרשת מקץ — לרמז על שלושה שלבים: בפעם הראשונה מיאן. אז בא היצר הרע ואמר לו: "תראה איזה צדיק אתה, צעיר, אף אחד לא רואה אותך במצרים, ואתה מונע עצמך מעבירה!" ולא התגאה. בא היצר עוד פעם ואמר: "איזה עניו אתה — לא רק שלא עשית את העברה, גם לא התגאית!" וגם על זה לא התגאה.
"אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הַכֹּל בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה. אַבְרָהָם לֹא חָזַר מֵהַר הַמּוֹרִיָּה בְּשָׁלוֹם אֶלָּא בִּזְכוּת הִשְׁתַּחֲוָיָה."
מדרש (על בראשית כב, ה)מהי אותה השתחוויה? השתחוויה היא ביטול האדם — פישוט ידיים ורגליים, ביטול היש לקדוש ברוך הוא. על ידי שאברהם אבינו ביטל את עצמו לחלוטין לפני הקדוש ברוך הוא, זכה שלא היה צריך לשחוט את יצחק בפועל, שכן כל עניין העקדה היה לראות אם הוא מבטל את כל כולו לרצון השם. מובא בשם "שער הייחוד" (הנאמר גם ביום כיפור): "מִזְבֵּחַ אֶבְנֶה בְּשִׁבְרוֹן לִבִּי" — אדם ששבור ליבו כמזבח: "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב... מְלַמֵּד שֶׁכָּל מִי שֶׁלִּבּוֹ שָׁבוּר, שְׁכִינָה מְהַלֶּכֶת עִמּוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִזְבֵּחַ בָּנוּי בְּלִבּוֹ, וּמָלֵא עוֹלוֹת וּזְבָחִים" (אבות דרבי נתן). מי שלבו שבור לפני השם, זוכה שלבו יהיה כמזבח, וכאילו הקריב עליו את כל הקורבנות.
בתפילת "נשמת כל חי" אנו אומרים: "כָּל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה". מובא בשם המגיד מקוז'ניץ: כמו לפני מלך בשר ודם צריך אדם להשתחוות עם הגוף, כפוף — אך לפני הקדוש ברוך הוא, בוחן הלבבות, אפשר להשתחוות אף בקומה זקופה, רק שיש להשפיל ולהכניע את הלב. ואפשר עוד פירוש: "כל קומה" — כל השגה, כל גובה שהאדם השיג בחייו — עליו לדעת שהכול מתנה מהשם, ובזה הוא משתחווה.
ומובא בשם בנו של המגיד מזוועהיל: "כל קומה לפניך תשתחווה" — כאשר אדם מגיע לשלמות הדעת, שהוא מבין דברים לאשורם ("כל קומה"), אז הוא זוכה להשתחוות באמת לפני השם — כי השלמות היא בהכרת חסדי השם, המובילה להכנעת הלב. על ידי התבוננות בחסדי השם, אדם זוכה לענווה, לביטול היש, וכאילו מזבח בנוי בליבו — והשכינה מהלכת עמו. יהי רצון שנזכה כולנו לאותה הכנעה, לפני המצווה ואחריה, ולזכות שהשכינה תהלך עם כל אחד ואחד.