🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
סגולה לכל מי שצריך למצוא שידוך, ואפשר לראות כיצד היא פעלה גם בפועל — בפרשת לך לך עצמה.
בפרשת השבוע מסופר על הגר: לאחר שברחה מפני שרה ונמצאת במדבר, אומר לה מלאך השם: "שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ", ומבשר לה: "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ". היא שמחה מאוד על שהקדוש ברוך הוא נגלה אליה. אומר הפסוק (בראשית טז, יג): "וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי, כִּי אָמְרָה הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי אַחֲרֵי רֹאִי". מסביר תרגום יונתן בן עוזיאל: הגר הודתה לפני השם ואמרה — אתה חי וקיים, "דחמי ולא מתחמי", רואה ואינו נראה — ואף כאן, לאחר שהתגלית, יקר שכינת השם: הרי גם עכשיו הוא נגלה עליי, למרות שאיני נמצאת אצל אברהם אבינו. כך מודה הגר לקדוש ברוך הוא על שריחם עליה ונגלה עליה, ואמר לה מה עליה לעשות.
המקום שקראה לו הגר "בְּאֵר לַחַי רֹאִי", בין קדש ובין ברד, נקרא כך על שם שנגלה שם הקדוש ברוך הוא. אנו פוגשים אותו מקום עוד פעם בתורה — בסוף פרשת חיי שרה: לפני שאליעזר מגיע עם רבקה אל יצחק, כתוב (בראשית כד, סב): "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי, וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים" — ואז הוא רואה את רבקה.
הרמב"ן, הספורנו ועוד מפרשים רבים שואלים: למה דווקא הלך יצחק "לָשׂוּחַ" מ"באר לחי רואי"? מבאר הספורנו: להתפלל דווקא במקום שבו נשמעה תפילת שפחתו. גם הרמב"ן אומר כן. ונוסיף עוד דבר: יצחק הולך למקום שבו הודתה הגר לקדוש ברוך הוא על שנגלה עליה, ושם מתפלל תפילת מנחה.
חז"ל אומרים: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה". מה מיוחד בה? מבאר המהר"ל דבר נפלא: בבוקר אדם מתפלל שהקדוש ברוך הוא יעזור לו בכל מה שלפניו — הוא צריך לעבוד, יש לפניו הרבה דברים, והוא מבקש שבורא עולם יהיה לו לעזר. בערב, כשגומר את עבודתו, מה הוא עושה בתפילת המנחה? מודה לבורא עולם על כל מה שעזר לו וסייע בעדו והצליחו. יהודי מתפלל בבוקר, ובמנחה בא ומודה לקדוש ברוך הוא על כל הדברים הנפלאים שעשה עמו.
יצחק הולך ל"באר לחי רואי", לאותו מקום שבו הגר הודתה לקדוש ברוך הוא שנגלה עליה, ושם מתקן את תפילת המנחה — התפילה שבה אדם מודה לקדוש ברוך הוא על כל מה שעזרו באותו יום. ומיד לאחר מכן: "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים" — מיד לאחר שהוא מתפלל ומודה לקדוש ברוך הוא על כל הטוב שגמל עמו, מיד הוא מוצא את זיווגו. זה לא סתם! כל המפרשים עומדים על כך שמיד לאחר התפילה הוא מוצא — ולמדנו שתפילה זו היא שהביאה את השידוך.
סגולה נפלאה לכל מי שרוצה למצוא שידוך: לדעת להודות לקדוש ברוך הוא על כל העבר. לפני שאתה רוצה למצוא שידוך, לפני שאתה רוצה להתקדם הלאה בחיים, לעלות לשלב הבא — קודם כל תודה לקדוש ברוך הוא על כל מה שגמל עמך עד היום.
להודות אין הכוונה שאדם רק מודה בפה, דרך אגב, סתם ככה. אלא הכוונה: אדם מלא ברשימות, עושה חשבון עד שכולו מלא התפעלות מהחסדים שהקדוש ברוך הוא עשה עמו — מלא שבח ושיר לבורא עולם. צריך לשבת, להתבונן הרבה, לרשום עוד דבר ועוד דבר ועוד דבר. ואחרי שאדם מלא שבח והודיה, הוא יכול לבקש: "ריבונו של עולם, עַד הֵנָּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ — כמו שעזרת לי עד עכשיו, תוסיף גם ותיתן לי עוד". זה יסוד לכל מי שרוצה למצוא שידוך: לבוא ל"באר לחי רואי", למקום שבו מודים לקדוש ברוך הוא, להתפלל מנחה, להודות על כל העבר — ואז אפשר גם לבקש שימשיך.
בהמשך הפרשה מתפללים שניים על סדום — אברהם אבינו ולוט. אברהם מתפלל ולא נענה; ולוט מתפלל ונענה, ומציל עיר אחת. מי שיתבונן היטב בפסוקים, לפי היסוד שלמדנו כאן — שההודיה פותחת שערים — יראה מה ההבדל בין תפילת אברהם אבינו לתפילת לוט.
יהי רצון שנזכה כולנו להודות על העבר, ואז נוכל גם לבקש על העתיד, ונזכה לעשות נחת רוח ליוצרנו.