🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
כל אחד מאיתנו שואל את עצמו לפעמים: מדוע חיי האדם קצרים כל כך — שבעים שנה, שמונים אם בגבורות? מדוע כל כך הרבה מחלות? מדוע מזג האוויר לא נעים תמיד? האם לא היה טוב יותר אילו החיים היו ארוכים, בריאים, נוחים תמיד? בפרשת נח מסתתרת תשובה מפתיעה: דווקא הטוב היתר הוא שהביא את דור המבול לשחיתות הנוראה.
"תָּנוּ רַבָּנָן: דּוֹר הַמַּבּוּל לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא."
מסכת סנהדרין קח, אאיך הגיע דור המבול להשחתה כזו נוראה, שהתורה מתארת: "כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ"? מבארת הגמרא: היה להם שפע רב — הכול היה מצליח, יבול טוב, כל מיני מטעמים על שולחנם, הכול הלך למישרים. ומה גרם השפע הזה? הם אמרו: "סוּר מִמֶּנּוּ, וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ. מַה שַּׁדַּי כִּי נַעַבְדֶנּוּ" — הרי אין אנו זקוקים לו כלל, יש לנו הכול. וכן במסכת סנהדרין, על אנשי סדום: גם הם "לֹא נִתְגָּאוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא".
גם במדרש רבה (בראשית רבה, פרשה לא) מובא: לדור המבול היה מזג אוויר נעים כל השנה כמו בין פסח לעצרת, לא היו זורעים וקוצרים, והפירות היו יוצאים מאליהם. חיים ארוכים — שבע מאות, שמונה מאות, תשע מאות שנה. כמעט איש לא מת בגיל צעיר (חוץ מחנוך, יוצא הדופן). כפי שכתוב: "עוֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ, זֶרַע וְקָצִיר, וְקֹר וָחֹם, וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה, לֹא יִשְׁבֹּתוּ" — פסוק זה נאמר רק לאחר המבול, ומבאר הספורנו שלפני המבול לא היה כך: הגלגל היה נוטה תמיד בדיוק לאמצע, ומזג האוויר היה נעים כל השנה, ללא עונות קיצוניות. כמעט שליש מימות עולם התקיים המצב המושלם הזה — בריאות, אריכות ימים, מזג אוויר נפלא — ומה יצא ממנו? "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט", השחתה נוראה.
זהו טבעו של אדם: כאשר יש לו שפע רב מדי, מרגיש שהכול מסודר וטוב לו יותר מדי — הוא שוכח את הקדוש ברוך הוא. לכן, לאחר המבול, הבטיח הקדוש ברוך הוא שינוי: אריכות ימים ללא פחד מהמוות גרמה לשכחת השם. לכן קוצרו החיים, ונוספו מחלות ומזג אוויר משתנה — כדי שכאשר בני האדם יראו שהחיים אינם מתנהלים לפי חשקם ורצונם המוחלט, יתקרבו לבורא עולם.
ומכאן מוסר השכל: הבעיות שאנו רואים בחיינו אינן סימן שבורא עולם אינו רוצה להיטיב לנו. אדרבה — הקדוש ברוך הוא ניסה להיטיב לבני האדם בלי גבול, אך כאשר הטוב רב מדי, שוכחים אותו. הייסורים והחסרונות עצמם הם מתנות של החיים — הם שגורמים לאדם לא להתגאות, להיות זקוק, לזכור תמיד כמה זכה לחסד השם.
וכן מדייק המלבי"ם: כתוב "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ" — ולא "בגללך", אלא "בעבורך", כלומר לטובתך. אילו הייתה האדמה נותנת פרי בלי עמל, היה עולה לו על דעתו של האדם רוב מנוחה ושלווה, וזה היה מוליך אחריו את יצר הרע. לטובתנו עשה הקדוש ברוך הוא שהאדמה תהיה קשה לעיבוד, כדי שהאדם לא יהיה שקוע במנוחה מדי, ועל ידי כך יזכה לעבוד את השם.
למדנו אם כן כמה צריך גם להודות לקדוש ברוך הוא על הבעיות והחסרונות שיש לנו — כי הם הם המקרבים אותנו לאבינו שבשמים.