🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" — כך פותחת התורה. אומרים חז"ל במדרש: "בְּרֵאשִׁית" — בשביל התורה שנקראת "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו "רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה". אך יש דרשה נוספת, פחות מוכרת ומפתיעה במיוחד: "בְּרֵאשִׁית" — בשביל מצוות ביכורים, שנאמר בה "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ". וכאן עולה שאלה עצומה: מה כה גדלה מצווה זו, שדווקא עליה, ולא על אף מצווה אחרת, נברא העולם כולו?
מיישב זאת בעל ה"אור החיים" הקדוש יישוב נפלא: "עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" — בורא עולם ברא את העולם כדי להיטיב לבריותיו. השם יתברך חפץ להיטיב, ואינו מבקש מאיתנו דבר, מלבד דבר אחד: שנחזיק לו טובה, שנכיר בכך שהוא אדון הכול, הטוב והמיטיב לנו תמיד — ושנברך ונהלל אותו יתברך. כל מה שרוצה בורא עולם הוא דבר אחד: שנזכור להודות לו על כל מה שנתן לנו, ושנבין להללו על כך.
ומדוע נבחרה דווקא מצוות הביכורים לבטא זאת? כי הלא בביכורים, כשאדם רואה את עצמו יושב בארץ זבת חלב ודבש, בתים מלאים כל טוב, שדות וכרמים וזיתים לרוב, יש חשש: "פֶּן יִרְאֶה אֶת עֹשֶׁר בֵּיתוֹ, וְיָרוּם לְבָבוֹ לֵאמֹר, כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". לכן ציווה אלוקי עולם: בכל שנה ושנה ניקח את הפרי הראשון, נשים אותו בטנא, ונלך עד המקום אשר יבחר השם — ונכיר: לא כוחי ועוצם ידי, אלא "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי", כל זה חסד ה'. מי שחושב שהוא זה שברא את הכול, שהוא בנה הכול בכוחו שלו — בורא עולם, אדון הכול, יסירנו ממנו. אך מי שזוכר שבורא עולם נתן לו — זה יישאר אצלו.
"כִּי עַל כֵּן כָּל הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּרָא בַּעֲבוּר הָאָדָם, לֹא הָיָה כִּי אִם לְמַעַן יַחֲזִיק לוֹ טוֹבָה וִיהַלְלֶנּוּ, וְלֹא יְהֵא כְּפוּי טוֹבָה. וּבָזֶה תָּלוּי קִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה."
אור החיים הקדוש, דברים כו (עניין מצוות ביכורים)זה כל תכלית הבריאה: שהאדם יחזיק טובה לבורא עולם, ולא יהיה כפוי טובה. ובזה תלוי קיום כל התורה כולה. מדהים לחשוב: מצווה שנראית פשוטה יחסית — להביא פרוטה אחת, פרי ראשון, לירושלים — היא בעצם המבטאת את תמצית תכלית הבריאה כולה.
ובואו נתבונן: הביכורים היו מתחילים בחג השבועות, וממשיכים עד חג הסוכות. אך המשנה מתארת שלא כל אחד היה עולה בזמנו שלו — היו כולם מתכנסים כבר בערב חודש אלול, כפי שכתוב בשפת אמת, ועושים את המסע יחד. פעם לא היה אוטובוס — היו עולים ברגל, הולכים ימים, אולי שבוע שלם, כדי להגיע לירושלים ולחזור. שבוע וחצי, אולי יותר, מקדיש אדם עוזב את ביתו כדי לזכות להקריב מצוות ביכורים — פרי ראשון אחד.
ולמה בכלל ציבו את זה חז"ל בלשונם, שבשביל מצוות ביכורים נברא העולם? כי היא בניין אב לכולם, וכוללת את הכול: לזכור שכל תכלית הבריאה היא להודות ולהלל להשם. זה מה שהמילה "בְּרֵאשִׁית" מלמדת אותנו. "בְּרֵאשִׁית" — בשביל מצוות הביכורים, שנקראה "רֵאשִׁית". יהי רצון שנזכה תמיד להתבונן בתכלית האדם עלי אדמות — להודות להשם על כל מה שיש לנו.