משה רבנו עומד מול העם, ממש לפני הכניסה לארץ ישראל, ומתחיל לדבר איתם בשפה חדשה. פתאום הביטוי "ה' אלוקיך" מופיע כמעט בכל פסוק - מאתיים שלושים וארבע פעמים לאורך החומש! זה הרבה יותר מכל חומש אחר בתורה. משה רוצה שכל בת ישראל תדע: ה' הוא לא רק "אלוקי העולם" הרחוק - הוא "האלוקים שלי", קרוב אליי אישית, כמו מישהו שתמיד לצידי.
יש עוד ביטוי מיוחד שמופיע בכל התורה כולה רק פעמיים - ושתיהן דווקא בספר דברים: "ה' הוא האלוקים". זו הכרזה עוצמתית - אין עוד מלבדו, והוא באמת נמצא ומשגיח על כל דבר בחיים שלנו, גם הקטנים ביותר.
עד ספר דברים, רוב המצוות בתורה מתוארות כציווי יבש - "עשה", "אל תעשה". אבל במשנה תורה קורה משהו מרגש: משה מתחיל לדבר על רגשות. המילה "שמחה" מופיעה שתים עשרה פעמים בספר דברים - לעומת פעם אחת בלבד בכל אחד מהחומשים האחרים! גם ה"אהבה" בין ה' לישראל, שכמעט ולא מוזכרת בשאר התורה, מופיעה כאן חמש עשרה פעמים.
משה גם מבקש מאיתנו "לדבוק" בה' - ביטוי שמופיע רק בספר דברים, חמש פעמים. זה לא רק לקיים מצווה מהשפה ולחוץ - זה להתחבר בלב, ברגש, בכל הנשמה.
בספר דברים לוחות הברית (רק כאן הם נקראים כך!) והתורה עצמה מקבלים משמעות חדשה - הם לא רק "עדות" רחוקה, אלא ברית חיה, חקוקה בסלע, קרובה אלינו. גם התורה עצמה, לראשונה, נקראת "שירה" - כי כמו שיר, היא נוגעת בלב ומרוממת את החיים, לא רק מלמדת אותנו כללים.
תשע עשרה פעמים בספר דברים חוזר התיאור של התורה כ"אש" - כי התורה היא גם חמה ומחממת את הלב, וגם מוחלטת וברורה, בלי פשרות. ומשה חוזר ומדגיש תשע פעמים: המצוות הן "לטובתך" - "למען ייטב לך". לא עונש, לא נטל - מתנה.
המילה "היום" מופיעה שבעים ושלוש פעמים בספר דברים - הרבה יותר מכל חומש אחר. משה אומר לעם: "היום הזה נהיית לעם", "את ה' האמרת היום". זה לא רק אירוע שקרה פעם, לפני אלפי שנים - זה קורה מחדש, בכל יום, לכל מי שקוראת וזוכרת.
רש"י מסביר על כך שהמצוות צריכות להיות חדשות בעינייך "כאילו בו ביום נצטווית עליהן". כלומר, כל בוקר את יכולה להרגיש שוב את ההתרגשות של קבלת התורה - כאילו זו הפעם הראשונה.
ספר דברים מלווה את עם ישראל ברגע הגדול של הכניסה לארץ - הרגע שבו קבוצת המשפחות הופכת לעם. כאן, לראשונה, מופיעה המילה "מעשה יד" - כי בארץ ישראל יש לעם תפקיד לעבוד ולבנות, וה' מברך את פרי העמל שלנו.
גם המילה "נידח" (מי שמתנתק מהעם או מה') מופיעה רק כאן, כי בדיוק ברגע שאנחנו הופכים לעם אחד ומאוחד, יש חשיבות גדולה לכך שאף אחת לא תישאר מאחור, לבד. כל בת ישראל שייכת - תמיד.